תושבים עשירים, ערים עניות: כך מנציחה הארנונה את התלות של הערים בממשלה

היישוב אורנית מבוסס למדי: השכר הממוצע של התושבים הוא 17,968 שקל - 39% יותר מהממוצע הארצי; 7% מהתושבים משתכרים יותר מפי ארבעה מהשכר הממוצע במשק - לעומת כ־3% בכלל המשק; שיעור האוכלוסייה בגיל העבודה הוא מעל הממוצע הארצי; והאשכול החברתי־כלכלי הוא 8 מתוך 10 - בשליש העליון.

● המועמדים לעיריות מבטיחים לבטל את הנת"צ? זה כנראה לא יקרה
● אחרי חודש וחצי על המדף: בכמה נמכרה דירת 3.5 חדרים בבת ים?
● ירידת המחירים הענקית שמתחבאת במבצעים לרכישת דירות

אך אף שהתושבים בו עשירים בהשוואה לממוצע הארצי, העירייה עצמה ענייה למדי: היא מכניסה מארנונה - למגורים ועסקים כאחד - 2,200 שקל בשנה בלבד לכל תושב. לשם השוואה, רמת גן מכניסה 4,400 שקל בשנה לתושב, ותל אביב כמעט 7,100. למעשה, ההכנסה מארנונה באורנית יושבת בין בני ברק לבין ירוחם, שתיהן ערים עם תושבים עניים בהרבה.

האבסורד מגיע לשיאו כשזוכרים שאורנית מקבלת 'מענקי איזון' מהממשלה על סך 4.5 מיליון שקל בשנה. כלומר, משלמי המיסים בישראל מסבסדים יישוב באשכול חברתי־כלכלי 8.

איך זה קורה? הארנונה לעסקים גבוהה בהרבה - לעתים פי ארבעה - מהארנונה למגורים. נוסף לכך, ההוצאה מחושבת על פי שטח הנכס במ"ר, בלי שום קשר לשווי שלו בפועל. ונוסף על הכל יש להביא בחשבון שההוצאות עבור תושבים גבוהות בהרבה מההוצאות על עסקים באותו שטח.

המשמעות היא שיישובים שמבוססים בעיקר על דירות מגורים, ואין בהם אזורי מסחר ותעשייה משמעותיים, מוצאים את עצמם בחיסרון שאין להם סיכוי לגבור עליו.

במועצה המקומית אורנית, למשל, 456 אלף מ"ר מתוך 565 אלף מ"ר ביישוב הם מגורים, והשאר פשוט לא מספיק כדי לממן את הרשות. מכאן, אורנית מכניסה מארנונה 20 מיליון שקל בשנה בלבד. לא סכום שקרוב להספיק ל־9,100 התושבים שלהם היא צריכה לתת שירותים עירוניים.

ל"יישובי השינה" אין מאיפה לגרד הכנסות

"הבעיה המרכזית של רשויות עניות עם תושבים חזקים, היא שהן מגיעות למיצוי פוטנציאל ההכנסות מארנונה - הגבייה גבוהה, אבל התעריף נמוך ולכן אין להן מאיפה 'לגרד' הכנסות נוספות", אומר יוגב שרביט, מנהל המחלקה הכלכלית בחברת בילד אסטרטגיה.

זו כנראה אחת הסיבות שהמועצה המקומית אורנית נמצאת בגירעון כרוני, ואורנית סיימה את שנת 2021 עם 8.5 מיליון שקל של הוצאות שאין להן מקור בהכנסות.

"יש 'יישובי שינה' עם תושבים בעלי יכולות גבוהות, אך כאלה שמתפרנסים מחוץ ליישוב", אומר אופיר פינס־פז, שעומד בראשות המכון לשלטון מקומי באוניברסיטת תל אביב. "ביישוב עצמו אין אזורי תעשייה ומסחר כי הוא קטן מדי. הארנונה למגורים לא גבוהה מספיק, וכך נוצרת תופעה של תושבים עשירים וערים עניות".

אורנית היא רק דוגמה, ואפילו לא הקיצונית ביותר: המועצה המקומית גדרה (אשכול 7) מכניסה בארנונה פחות מ־2,000 שקל לתושב בשנה. מיתר (אשכול 9) מגרד את ה־3,000 שקל לתושב בשנה מלמטה, והכפר הערבי ג'ש (אשכול 7) מכניס 1,300 שקל לתושב בשנה בלבד מארנונה - ממגורים ומעסקים כאחד.

זה יוצר מצב אבסורדי של יישובים מבוססים שאינם מסוגלים לספק שירותים עירוניים בסיסיים.

"ההשלכות הן קשות ברמת התפקוד והשירותים", אומר פינס. "הרשות לא מספקת חלק גדול מהשירותים שהם לא בגדר חובה, כמו בחינוך וברווחה. תקציב החינוך של רשות מקומית מורכב ממשרד החינוך, תוספות רשות מקומית ותשלומי הורים. ביישובים באשכול חברתי־כלכלי נמוך, בעיקר משרד החינוך משלם. אבל כשהיישוב חזק חברתית־כלכלית, משרד החינוך מתקצב הרבה פחות".

משלמים הרבה יותר ומקבלים הרבה פחות

כלומר, מי שגר ביישוב שבו אוכלוסייה חזקה אבל עירייה חלשה, ישלם הרבה יותר ויקבל פחות השקעה בחינוך, בתרבות, בספורט וברווחה, פחות תשתיות, פחות פעילויות חוץ. אפילו אם הוא מרוויח מעט יחסית ולא יכול לעמוד בתשלומי הורים גבוהים.

למעשה, אחת הבעיות של הארנונה בישראל היא שמדובר במס רגרסיבי מאוד. כפי שמציגים זאת בדוח ה־OECD שכותרתו "מבצעים רפורמה בשיטת הארנונה", מס הארנונה בישראל "הוא מס רגרסיבי, ותשלום הארנונה משתנה באופן משמעותי בין משקי בית במצבים כלכליים דומים. שטח של יחידות דיור לא נמצא בקשר הדוק להכנסה, ומשקי בית רבים עם הכנסות נמוכות ובינוניות ניצבים בפני תשלומי ארנונה גבוהים".

משינוי מודל הגבייה ועד איחוד רשויות

הפתרון שמציע יוגב שרביט הוא שינוי דרמטי במודל הארנונה, כך שהיא תיגבה באופן דיפרנציאלי, לפי שווי הנכס. שיטה זו, המקובלת למימון רשויות מקומיות בארה"ב ובבריטניה, יכולה לשקף טוב יותר את הרמה הכלכלית של משלמי המסים.

לדברי שרביט, "כל הנתונים מראים שתושבים אמידים יותר, בעלי נכסים יקרים יותר, דורשים רמת שירותים יותר גבוהה. מעבר לכך, שיטה מבוססת ערך הנכסים תדאג שתהיה הלימה בין ההכנסות למימון השירותים ורמתם.

"אמנם המצב הזה מחליש את פוטנציאל ההכנסה ממיסוי נכסי מגורים ברשויות עם אוכלוסייה חלשה, אבל בשביל זה קיימים מענקי האיזון - לחזק רשויות עם פוטנציאל הכנסות נמוך בגלל סיבות אוביקטיביות, כמו נכסים בעלי ערך נמוך, כך שיוכלו לספק לתושביהן שירותים ברמה נאותה".

בנוסף אומר שרביט כי אפשר לתת לרשויות את האוטונומיה להחליט בעצמן את הנוסחה המדויקת של המיסוי העירוני כך שהיא תתאים לצרכים הספציפיים של היישוב.

אפשרות אחרת היא לשנות את בסיס הארנונה גם במודל הקיים.

כמו שאומרים ב־OECD: "הממשלה צריכה להפחית את היחס בין תעריף הארנונה למגורים ולא־למגורים על ידי הפחתת הארנונה שאינה למגורים. אך מכיוון שהורדת התעריף תפחית את ההכנסות ממסים שזמינות לממשל המקומי, המלצת מדיניות זו אפשרית רק אם היא תבוא בשילוב עם מדיניות שתחליף את ההכנסה האבודה".