הרשה לאמו החורגת להישאר בדירה - וקיבל השתלטות של כל המשפחה

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

בנו של המנוח מנישואיו הראשונים ירש את חלקו של אביו - מחצית מהדירה המשותפת למנוח עם אשתו השנייה. לאישה השנייה יש שתי בנות מנישואים קודמים, אחת מהן חסויה. הבן ריחם על האישה השנייה ועל בתה חסרת הישע, והסכים שהן ימשיכו לגור בדירה, ללא תשלום דמי שכירות המגיעים לו עבור מחצית הדירה, עד שהאם תלך לעולמה. 

● בגידה בחשבון הבנק: מה אפשר לעשות כשבן הזוג מסתיר נדל"ן שבבעלותו?
● קשישה נקברה כערירית, ומשפחתה תבעה פיצוי. מה קבע בית המשפט?

ההסדר נמשך חמש שנים, ואז הגיש הבן תביעה לתשלום דמי שכירות נגד בתה השנייה של האם. לטענת הבן, הוא הסכים שהאם והבת החסויה תתגוררנה בדירה ללא תשלום, אולם לאחרונה גילה כי גם הבת השנייה, בעלה ושני ילדיה הצטרפו לחגיגה ועברו לגור בדירה על חשבונו.

הבן טען כי לא הרשה, לא היה מרשה ולא מרשה גם כיום לאחותו החורגת לגור בדירה ללא תשלום, מאחר שהיא הייתה ממובילות המאבק המשפטי שהתנהל נגדו במשך 3.5 שנים, בעת שהגיש את צוואת אביו לקיום: "המשפט שאליו נגררתי עלה לי בהמון מתחים, עצבים, עוגמת-נפש וממון רב", טען.

הבן הציג תצהיר שהגישה האחות החורגת, בניסיונה לסכל את קיום צוואת אביו המנוח, שם לטענתו היא השמיצה אותו, העלילה עליו טענות שווא וניסתה להשחיר את הקשר שהיה לו עם אביו המנוח, בנוסף לטענות שנדחו בנוגע להיעדר כשירות של האב המנוח בעת חתימת הצוואה. 

מנגד, האחות החורגת העלתה שתי טענות. מבחינה עובדתית היא טענה כי עברה לגור בדירה כדי לסייע לאמה, שמצבה הרפואי חמור, וכדי לטפל באחות החסויה, שהאם אינה מסוגלת לדאוג לה כרגע.

בית המשפט דחה טענה זאת, וקבע כי הוכח שהאחות החורגת עברה להתגורר בדירה סמוך לפטירת האב המנוח, כלומר בתקופה שבה אמה תפקדה באופן עצמאי ואפילו הייתה זאת שטיפלה במנוח לפני לכתו.

יתרה מכך, האחות החורגת לא הוכיחה כי אפילו כיום מצבה הרפואי של אמה קשה ודורש את נוכחותה בדירה. בית המשפט גם העלה ספקות בדבר היכולת של הבת לסייע לאמה ואחותה החסויה, גם אם מצבן הוא אכן קשה, בהתחשב בעובדה שעברה להתגורר בדירה עם שני ילדים קטנים.

בנוסף העלתה האחות החורגת טענה לפיה לא נגרם לבן כל נזק כלכלי, שכן הוא ממילא הסכים שאמה ואחותה החסויה יתגוררו בדירה ללא תשלום. 

עשיית עושר ולא במשפט

מבחינה משפטית התביעה של הבן מבוססת על עילה המכונה "עשיית עושר ולא במשפט", שמשמעותה היא שצד שקיבל זכות או הטבה שלא מגיעות לו על-פי חוק או הסכמה מאדם אחר, צריך להשיב את הזכות לנותן או לתת לו את שוויה בכסף. בית המשפט יכול לקבוע כי אין חובה לפצות על הזכות שהתקבלה, אם לא נגרם נזק לצד הנותן, או שיש בנמצא סיבה נוספת שבגללה הפיצוי אינו הוגן.

במקרה זה קבע בית המשפט כי האחות החורגת אכן "התעשרה" מזכות שלא הגיעה לה על-פי דין, מאחר שלא הייתה צד להסכם בין הבן לאמו החורגת, והוא מעולם לא נתן את הסכמתו למגוריה. ההתעשרות נובעת מהעובדה שהאחות החורגת חסכה לעצמה ולמשפחתה תשלום דמי שכירות במשך שנים, שבהם התגוררה בחינם בדירה שמחציתה שייכת לבן.

לגבי השאלה האם הבן ניזוק מכך, בית המשפט ענה בחיוב: "אין דומה מגורי שני אנשים מבוגרים בדירה למגורי שישה אנשים, כשהבלאי לדירה הוא רב יותר. דומה הדבר למצב בו שוכר אדם חדר במלון לעצמו בלבד, ומכניס לחדר במלון את כל משפחתו ללא כל תשלום".

לאור דברים אלה הורה בית המשפט שהאחות החורגת תשלם לבן סך של 3,000 שקל בחודש, עבור מגוריה בדירה מיום הגשת התביעה.