עם כל הכבוד לפשרה, אל תשכחו את הקונטקסט של הרפורמה

מאז פרוץ הרפורמה המשפטית לחיינו, הקו של גלובס הוא: בואו נראה איך מתמודדים עם זה, עם מקסימום ראש פתוח ומינימום קללות. חלק מכך הוא התמיכה בהגעה לפשרה, וכך גם סקר גלובס שפורסם בסוף השבוע, אשר ביקש להבין את עמדת הציבור בנושא ההצעות של שר המשפטים יריב לוין לשינויים במערכת המשפט.

הערת האזהרה היא שחסר קונטקסט. בעיניי, הדיון ברפורמה (מהפכה? מהפך?) המשפטית כעולם נפרד מתעלם מהעובדה שיש מהלך מתוכנן ומתוזמר רחב בהרבה מפסקת ההתגברות ברוב של 61 או 65.

הקואליציה באה לממש את השקפתה בתחומים רבים, והיא רואה זאת כזכותה הטבעית נוכח תוצאות הבחירות. לא מדובר במדיניות או בסתם ניהול ענייני המדינה או אף שאלות של רגולציה מול שוק חופשי. גם לא בהבדלי הגישה בנושא היחסים עם הפלסטינים (כאילו שזה מעניין מישהו).

הקונטקסט הוא סימון כל המוסדות החיוניים לקיום חברה פתוחה (לא מספיק לומר "דמוקרטית") ורצון לבצע בהם "רפורמות". במשטרה, בצבא, בתרבות, בחינוך, באקדמיה, באיגודים המקצועיים. לא מדובר בהכרח בשיפור היעילות או האיכות אלא בשליטה בהם.

זה הקונטקסט, ונחזור לרפורמה המשפטית. נכון לתמוך בשיח של פשרה, משני נימוקים: 1. אין ברירה, שהרי ללא שיח ניקלע לעימות פנימי שסופו לא ידוע, והמחירים שנשלם בדרך עלולים להיות גדולים מנשוא; 2. אם מציעי הרפורמה לא באמת מעוניינים בפשרה, הדבר ייחשף, ואז השיח יהיה אולי צלול יותר - אם כי יש להניח שמלווה בהרבה קללות.