סקר גלובס: אלה השינויים שהציבור רוצה לראות במערכת המשפט

לאור הצעת הפשרה של הנשיא יצחק הרצוג ורגע לפני שהכנסת מתחילה בשלב החקיקה בקריאה ראשונה, אנו מפרסמים בשנית את הסקר המקיף שערכנו בשאלה אילו שינויים הציבור רוצה לראות במערכת המשפט. התוצאות יכולות ללמד על מתווה פשרה שיקבל קונצנזוס ציבורי רחב.

הצעת הרפורמה הממשלתית למערכת המשפט אינה מקשה אחת, והציבור אינו מייחס את אותה חשיבות לכל אחד מהסעיפים. הסקר הנוכחי של גלובס ומכון שילוב ניסה להבין קצת יותר לעומק מה הציבור יודע על הרפורמה המשפטית המוצעת על-ידי הממשלה, מה הוא יודע על המצב הנוכחי, בטרם שינוי, ומה הוא חושב על הצעות פשרה שונות.

● "אנחנו רגע לפני התנגשות": הנשיא הרצוג מציג מתווה פשרה 
● לאשר יום חופש לעובדים? כל מה שכדאי לדעת לקראת השביתה המתוכננת מחר | שאלות ותשובות 
● נביא הזעם שחזה את משבר 2008 מצטרף למחאה נגד המהפכה המשפטית

מה עולה ממצאי הסקר? באופן כללי ניתן לומר כי הציבור תומך בשינויים במערכת המשפט, אבל לאו דווקא בסעיפי הרפורמה של שר המשפטים יריב לוין. יחד עם זאת, ברוב הסעיפים הציבור גם לא תומך במצב הקיים.

ובפירוט: בעוד שבנושא פסילת חוקים על-ידי בית המשפט יש רוב נגד שינוי או בעד שינוי קל, יש רוב גורף נגד המצב הקיים של בחירת השופט הוותיק כנשיא/ת בית המשפט העליון. בשאלת אורך הכהונה של נשיא העליון - הפתעה: הציבור הולך יותר רחוק משר המשפטים לוין. בשאלת מינוי שופטים בכלל, אין הצעת פשרה הזוכה לתמיכה משמעותית, שם יהיה קשה יותר.

מה הציבור חושב על רפורמת המשפט? צללנו לפרטים.

פסילת חוקים: רוב נגד שינוי או בעד תיקון קל יחסית

בשאלה הנוגעת ליכולת בית המשפט העליון לפסול חוקים שחוקקה הכנסת, רק 25% מהציבור תומכים בהצעה הממשלתית, לפיה בית המשפט יוכל לפסול רק חוקים רגילים - לא חוקי יסוד - ברוב מיוחד של 75% מכלל שופטי העליון. 15% נוספים נגד מתן כל סמכות לפסול חוקים. שתי הקבוצות יחד מהוות 40%.

מולן, שתי קבוצות: הפשרה שקיבלה הכי הרבה תמיכה (30%) היא זו המעניקה לבית המשפט העליון את הסמכות לפסול כל חוק, ברוב של שני שלישים מהשופטים. רק 16% תומכים במצב הקיים, כלומר יכולת לפסול כל חוק וללא רוב מיוחד. יחד, מדובר ב-46% מהציבור, בעד הותרת המצב הקיים או בהנהגת שינוי רך יחסית.

שתי נקודות לציון: בקרב המשיבים שהגדירו את עצמם כ"ימין", רק שליש תומכים בהצעה הממשלתית, אבל 27% נוספים הולכים רחוק יותר ותומכים בעמדת-קצה לפיה לא תהיה יכולת לבית המשפט לפסול חוקים כלל. 

מינוי שופטים: אין מתווה שזוכה לתמיכה משמעותית

בסוגיית הדרך המועדפת לבחירת שופטים הוצגו חמש אפשרויות. גם כאן, רק מיעוט של 18% מעדיף את המצב הקיים: מינוי על-ידי ועדה המורכבת משני שרים, שני חברי כנסת, שני נציגי לשכת עורכי הדין ושלושה שופטים עליונים. במצב הנוכחי יש כללי משחק נוספים, שלא הוצגו למשיבים, כגון המסורת שאחד משני חברי הכנסת הוא נציג האופוזיציה, ושעל-מנת לבחור שופט עליון, דרוש רוב של שבעה מתשעת חברי הוועדה או שניים פחות ממספר הנוכחים בפגישה (שישה משמונה, חמישה משבעה).

גם ההצעה הממשלתית זוכה לתמיכה מועטה, של 17% בלבד. ההצעה הזאת מגדילה את הוועדה ל-11 חברים ומבצעת שינויים בהרכב, כך שלפחות שבעה מחבריה יהיו חברי קואליציה או מינוי של שר המשפטים.

נקודה לציון: הוצגו שלוש אפשרויות לפשרה, אבל אף אחת לא קיבלה יותר מ-16%.

מינוי נשיא/ת העליון: רוב נגד שיטת הסניוריטי

מה הדרך הרצויה למנות את נשיא/ת בית המשפט העליון? רק 9% מהמשיבים תומכים במינוי השופט הכי ותיק לתפקיד (שיטת הסניוריטי), השיטה הנוכחית. כזכור, לא צוין בפני המשיבים שזו הדרך כיום.

כרבע מהמשיבים תומכים בהצעה הממשלתית, לפיה המינוי יהיה בידי הממשלה, לאחר שימוע פומבי בכנסת, וגם שניתן יהיה למנות לנשיא/ת העליון אדם שאיננו שופט מכהן.

בין הפשרות שהוצגו, יש אחת שזכתה לתמיכה גדולה יחסית (33%) לפיה הנשיא/ת ייבחר על-ידי הוועדה לבחירת שופטים מבין השופטים המכהנים בעליון.

נקודה לציון: 30% ממשיבי הימין תמכו גם הם בבחירה מבין שופטי העליון המכהנים.

אורך כהונת נשיא/ת העליון: רוב מוחלט לקדנציה קצרה יותר

לשאלה הזאת תוצאות מפתיעות: יש רוב מוחלט (53%) להגביל את כהונת הנשיא/ה לחמש שנים בלבד. זאת, למרות שגם לפי רפורמת הממשלה, ההגבלה היא לשש שנים במקום שבע שנים כיום.

נקודה לציון: זו שאלה שחריגה בהרכב הדמוגרפי: יש הבדלים קטנים מאד ברמות ההכנסה וההשכלה בין המשיבים תשובות שונות. יש הבדל בגילים: מבוגרים יותר נוטים להגביל יותר את אורך הכהונה.

פסקת ההתגברות: הרוב לא רוצה שינוי, או רוצה שינוי קטן יחסית

שאלה נוספת עסקה במתן אפשרות לממשלה ליזום חקיקה מחודשת של חוק אשר נפסל על-ידי בית המשפט העליון (פסקת ההתגברות). כאן המקרה היחידי בסקר הזה בו האפשרות שקיבלה הכי הרבה תמיכה יחסית (29%) היא גם המצב הקיים היום: הממשלה אינה רשאית לעשות כך. ליתר דיוק: היא יכולה לנסות, אבל אז סביר שבית המשפט העליון יפסול שוב את החוק, מאותם נימוקים של הפסילה המקורית.

הצעה אחרת, "רכה" הרבה יותר מההצעה הממשלתית, זכתה לתמיכה משמעותית יחסית (25%). היא מדברת על רוב של 70 חברי כנסת, מתוכם 10 מהאופוזיציה, על-מנת לחוקק מחדש חוק שנפסל.

רק 21% מהמשיבים תמכו בהצעת הממשלה לפיה יספיקו 61 חברי כנסת כדי לחוקק מחדש חוק שנפסל.

נקודה לציון: בחברה הערבית יש רוב יחסי נגד פסקת ההתגברות (40%) ובפער מובהק סטטיסטית ביחס לחברה היהודית.

עילת הסבירות: רוב ברור נגד ביטולה המוחלט

שאלה נוספת שנשאלה בסקר היא האם רצוי לאפשר לבית המשפט העליון לפסול מהלכים של הממשלה? הכוונה ל"עילת הסבירות". מדובר בנושא יותר מורכב, שלא נוגע רק לבית המשפט העליון, אבל למען הפשטות השאלה התייחסה לפעילות של העליון בלבד.

ההצעה הממשלתית, הגורסת כי אין זה מתפקידו של בית המשפט, זוכה לתמיכה מצומצמת יחסית של 19%. את התמיכה הרבה ביותר (28%) קיבלה ההצעה לאפשר התערבות של בית המשפט אבל רק במקרים קיצוניים ביותר ועם נימוקים מיוחדים. היות שבסופו של דבר בית המשפט יהיה זה שיחליט אם המקרה קיצוני מספיק כדי שיהיה ראוי להתערבותו, מדובר שינוי קל מהמצב הנוכחי, לפיו אין כל הגבלה (24%).

נקודה לציון: חיבור התומכים בהותרת המצב הקיים (24%), רק במקרים קיצוניים (28%) ורק במקרים בהם נפגעו זכויות (17%) משקף רוב ברור (69%) נגד ביטול מוחלט של עילת הסבירות.