לפני שהחברה הישראלית תתפרק: להגיע לפשרה

הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר הר עציון שבאלון שבות, ממחברי אמנת גביזון־מדן

ההפגנות המרשימות בתל אביב ובמקומות אחרים נראות בעיני תומכיהן כמצג של חירות ודמוקרטיה במיטבן. הן מביעות בעיניהם את יכולתו של האזרח הקטן, הנתמך בידי התקשורת הנורמטיבית, להתנגד לרמיסת ערכי היסוד שלו בידי השלטון הנתמך על-ידי הרוב שיש לו בכנסת ובממשלה.

הפגנות אלה נראות מעט אחרת בעיני שכנינו הערבים יושבי הארץ משני עברי הקו הירוק ובירושלים, ובעיני האיראנים ומדינות מוסלמיות אחרות. הם רואים בהפגנה בעיקר את דגלי אש"ף הלא רבים המונפים בהן, ואת האופק האפשרי הקרב של קץ "המדינה הצלבנית" הזמנית שהקימו היהודים בלב האומה הערבית הגדולה. האחדות היהודית של המדינה היהודית היחידה אחרי אלפיים שנה כבר אינה דבר מובן מאליו. 

● מגעים אינטנסיביים לפשרה בנוגע לרפורמה המשפטית: אלה ההסכמות המסתמנות 
● סקר גלובס: אלה השינויים שהציבור רוצה לראות במערכת המשפט 

מה שמתחיל היום בכיכר הבימה עלול לגלוש מעט מזרחה, ולהגיע אל לב הקריה בתל אביב, אל מרכז העצבים של כוחות הביטחון. הוא עלול ליצור בעיניהם של האיראנים וחבריהם איום של ממש על יכולתנו לשרוד כאן מול כוחות הרשע המקיפים אותנו. הוא עלול להפיח בקרבם תקוות בריאליות של המשך המאבק לעקור אותנו מכאן, ומחירה של תקווה כזאת רע לכולנו. 75 שנות קיומה של מדינה העלו בהיסטוריה מספר פעמים סימני שאלה גדולים על הנכונות לשלם את המחיר הכבד של הקיום המשותף, וסימני השאלה עלולים לעלות גם עכשיו.

מבחן מהותי

מבחנה הנוכחי של האחדות היהודית הישראלית הלא מובנת מאליה מכונה בשם "המהפכה המשפטית". תמיד עדיף שתמורות משפטיות במשקלו של בית המשפט העליון בעיצוב החוקה וערכינו השותפים והמחייבים יבואו בהסכמה הכוללת את שני צדי המרכז. רוב העלול להיות מקרי וזמני עלול להטות את כל ההגה בחוזקה ביחסי הכוחות בין בית המשפט העליון לממשלה הנבחרת, והוא עלול לגרום להחלקה מכביש ההסכמה, האחדות ועצם הקיום אל מורדות הוואדי. הממשלה הבאה, שאולי תהיה של הצד השני מזו הנוכחית, תטה שוב את ההגה בחוזקה לכיוון השני, ואנא אנו באים?

החיסרון של המשפט האחרון שכתבנו הוא שהידברות והסכמה לא נדרשו משום מה כשנשיא בית המשפט העליון דאז, השופט אהרן ברק, הפך את בית המשפט למעצב כמעט יחיד של החוקה ושל מערכת הערכים המחייבת את החברה בישראל, ולא נכביר דוגמות במאמר זה. הן מומטרות לאחרונה לדפוס על-ידי תומכי רפורמת לוין בזו אחר זו.

ראשי מפלגות האופוזיציה יכלו להשתתף בעיצוב ערכי המדינה ולתרום להם כפי כוחם גם בערכי המשפט, אילו ויתרו על החרמת ראש הממשלה בנימין נתניהו. הם יכלו לשבת ליד שולחן הממשלה במקום החרדים וה"סמוטריצ'ים". אולם הם מעדיפים להמשיך ולהחרים את נתניהו מספסלי האופוזיציה ודרך המיקרופונים בהפגנות, ולזעוק משם על התמוטטות הדמוקרטיה והמדינה. במציאות פוליטית כזו קשה להגיע ליחסי אהבה בין תומכי הממשלה למתנגדיה.

מאידך גיסא, דומה כי האנטישמיות המתפתחת בעולם, שאינה מבחינה בין יהודי שמאל ויהודי ימין, והמצוקה הביטחונית גם בנווה יעקב בירושלים וגם בואכה טהרן אמורות להביא למעט רצון לחימום היחסים בין הצדדים, ליותר הקשבה וכבוד וגם לנכונות של תומכי הממשלה והרפורמה לוותר או לפחות לדחות חלקים מקרב הבלימה של הממשלה והכנסת בבית המשפט המכרסם בסמכותם.

כבוד מינימלי

לצורך זה מתנגדי הממשלה צריכים להגיע לרמה של כבוד מינימלי כלפי הרוב שבחר בממשלה, בין השאר כדי שתגן על ערכים שהוא מאמין בהם, ושנשחקו בידי בית המשפט בפסקיו השונים. הם צריכים לדעת להשקיף על הימים שאנו היינו במצוקה מחמת הרוב שהיה לממשלה, שהביא לחורבן קהילותינו ובתי הכנסת שלנו בחבל עזה וצפון השומרון. רוב גדול לא קרא אז לסירוב, וגם המחאה הייתה מינורית יחסית לפגיעה באנשים.

לאידך גיסא, תומכי הרפורמה (וכותב השורות ביניהם) צריכים לדעת לעגל לא מעט פינות כדי שמתנגדי הממשלה יוכלו לחיות עמה, ולמחול על חשבונות מימים עברו. אין לנו שום כוונה לפגוע בזכויות הפרט ולא בזכויות אדם אחרות, ודבר זה יכול לבוא לידי ביטוי ברור יותר ברפורמה המתבקשת. כל זה דורש הידברות ושבעתיים דורש הקשבה. משני הצדדים ישנם אנשים טובים הרוצים בטובתה של המדינה ובטובתו של העם היהודי, וזו הנחת מוצא לכל דיון.

הידברות מחזקת

היכולת לפתור משברים בהידברות תחזק את כולנו ותתן לנו תקווה להגיע למקום שכולנו מעדיפים להיות בו, גם אם נפסיד משהו מתקוותנו הנוכחית לכופף את יריבינו, חלק מאתנו באמצעות הרוב בכנסת וחלק אחר באמצעות איומים בהפגנות. הידברות והסכמה בעניין הרפורמה המשפטית, לפחות לקראת הקריאה השנייה על משהו שנוכל לחיות עמו יחד, תפתח סיכוי להידברות גם בנושאים אחרים החוצים את החברה הישראלית, ובמידה רבה תאטום את התקווה של חלק משכנינו ושל האיראנים לפתח את אשליית סופנו הקרב.

לא לבוא עם תנאים

מילה אחרונה: העורך ביקש ממני באדיבות לכתוב הצעה משלי לארבע הנקודות השנויות במחלוקת. אך כאן הנקודה המרכזית בשורות אלה: לא לבוא עם הצעות מגובשות למשא-ומתן עם הצד השני, אלא לבוא בלב פתוח ובאוזניים מקשיבות. במקום לפרוס את דפי הסעיפים השונים - ללחוץ יד בחום בידיעה שכולנו רוצים את טובת עמנו והמדינה שהקים, ולהגיע ליצירה משותפת המתנגנת בדואט.