בסיסי נתונים מהימנים ועדכניים הם תנאי סף לקבלת החלטות מושכלת. אלא שגם
בעידן עתיר מערכות מידע, חלק גדול מהנתונים הכלכליים והדמוגרפיים המשמשים לקביעת מדיניות, אינו מספק - אם בשל קשיים באיסוף מידע, בעיות מדידה או סילופים סטטיסטיים. סדרת הכתבות "חורים בנתונים" צוללת לעומק הדאטה שעל בסיסה
נקבעת מדיניות במגוון תחומים כלכליים, ובוחנת כיצד אי דיוק בנתונים עלול להוביל למסקנות שגויות ולהחלטות מוטעות.
כמה כלי נשק בלתי חוקיים מסתובבים בישראל? נראה שאף אחד לא יודע, אבל זה לא מפריע לפוליטיקאים, ולמשטרה לזרוק מספרים באוויר.
בדיון בנושא נשק חם בוועדה לקידום מעמד האישה ב-2020, יו"ר הוועדה דאז עודד פורר אמר שבישראל יש "400 אלף כלי נשק בלתי חוקיים... כאשר פעם אחת הם מופנים כלפי רצח נשים ופעם זה מופנה כלפי אלימות אחרת". מדובר במספר עצום כמעט פי ארבעה ממספר כלי הנשק הפרטיים ברישיון.
מאיפה מגיע המספר הזה? לדברי פורר, המספר הגיע מארגוני הנשים, וכנראה ספציפית מארגון "האקדח על שולחן המטבח", הפועל להגבלת הנשק האזרחי בישראל. בדוח שפרסם הארגון נכתב כי "על פי פרסומים שלא אומתו, ב-2013 העריכה המשטרה את מספר כלי הנשק הבלתי חוקיים בכ-400 אלף". כלומר, ההערכה מבוססת על פרסום בלתי מאומת של הערכה של המשטרה מלפני כמעט עשור. כיום, פורר עצמו אומר ש"המשטרה בכל פעם העריכה במספרים אחרים".
במאי 2021, עודד פורר הפנה את הנתון של 400 אלף כלי נשק לשר לביטחון הפנים לשעבר אמיר אוחנה, שהשיב כי "המספר הזה מוכר גם לי. הוא מוכר לי שנים, וכשנכנסתי לתפקיד ביקשתי לאשש או להזים אותו. שאלתי את המשטרה כמה כלי נשק לא חוקיים יש במדינת ישראל, והוספתי ושאלתי מאיפה המספר 400 אלף, מגיע. התשובה היא שאף אחד לא יודע להגיד מאיפה הוא מגיע. אין לנו ידיעה כמה כלי נשק לא חוקיים יש בישראל". עוד הוא אמר ש"להערכתי יש לפחות עשרות אלפי כלי נשק, אבל זו הערכה בלבד. זה לא מסתמך על נתונים. אין לנו כאמור נתונים".
מה לגבי החברה הערבית?
גם בנוגע למתרחש ספציפית בישובים ערביים נראה שלאף אחד אין תשובות. למחרת אותה אמירה של השר לשעבר אוחנה נערך דיון בוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית בכנסת. ניצב משנה יגאל עזרא, ראש מחלקת סיכול פשיעה במשטרה, העריך כי: "אנחנו מדברים על אלפי כלי נשק, לא על עשרות אלפי כלי נשק. אם אנחנו מנתחים ורואים נשק אחד שאנחנו קושרים אותו ל-20 זירות, אנחנו מבינים שלא בכל משפחה היה נשק אלא שהנשק רץ בין משפחות שונות". נצ"מ עזרא אף נקב במספר: "לא מאות. לא מאות אלפים, ולא עשרות אלפים, אני מדבר על עד עשרת אלפים או 8,000 כלי נשק - זו ההערכה שלי, פחות או יותר. זו הערכה גסה, אמנם, והיא לא מבוססת על משהו, אבל כשאני רואה קישורי זירה ושאותו כלי נשק ירה במספר זירות, סימן שזה לא שבכל משפחה יש נשק".
אך גם נצ"מ עזרא אומר שמדובר בהערכה גסה שלו, ש"לא מבוססת על משהו". ולמעשה, כפי שמציין מבקר המדינה בדוחות מ-2018 ומ-2021, "למשטרה אין אומדן בדבר היקף אמצעי הלחימה הלא חוקיים בישראל בכלל ובחברה הערבית בפרט".
הרבה מספרים, אפס מקורות
מרכז המחקר והמידע של הכנסת סקר את נושא עבירות הנשק וניסה להשיג מהמשטרה ומהמשרד לביטחון הפנים אומדנים רשמיים למספר כלי הנשק הבלתי חוקיים בישראל, אך נכשל. בתשובה שקיבל מרכז המחקר והמידע מהמשרד לביטחון הפנים עולה כי מקור רוב כלי הנשק בישראל הם מהברחות מחו"ל (ירדן ולבנון) ובייצור פיראטי בשטחי הרשות הפלסטינית. רק מיעוטם מגיעים לשוק הבלתי חוקי בעקבות גניבה מאזרחים או מכוחות הביטחון. לכן, קיים קושי מובנה להעריך את מספרם.
באותו דוח צוטט גם דוח מבקר המדינה משנת 2018 שהסביר את הקושי בניטור אחר כמות כלי הנשק בפערי מידע מודיעיני בין גופי הביטחון השונים המבקר כתב כי תפיסת נשק מוברח דורשת תיאום ושיתוף פעולה בין המשטרה, צה"ל והשב"כ, וקבע בהסתמך על מסמכים של המשטרה כי תיאום זה מתקיים באופן חלקי בלבד, ולכן נוצר פער מודיעיני שעלול לפגוע בחקירת עבירות הנשק.
כלומר, לאף אחד כולל משטרת ישראל אין באמת מושג כמה כלי נשק בלתי חוקיים יש בישראל. זה לא מפריע למספרים גבוהים במיוחד להגיע לאמצעי התקשורת. רק לאחרונה, ח"כ ניר ברקת אמר כי "במגזר הערבי יש יותר מ-100 אלף כלי נשק בלתי חוקיים". כשבוע לאחר מכן, ב-5.4, ציין ברקת באותה חד משמעיות נתון גבוה בהרבה: "במגזר הערבי יש כחצי מיליון כלי נשק לא חוקיים".
למרות שחלק מאמצעי התקשורת והפוליטיקאים ואפילו נציגי המשטרה שולפים מספרים, יש להודות: אף אחד לא יודע כמה כלי נשק בלתי חוקיים יש בישראל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.