הקבלנים מול המדינה: המספרים הסותרים על התאונות בענף הבנייה

בסיסי נתונים מהימנים ועדכניים הם תנאי סף לקבלת החלטות מושכלת. אלא שגם
בעידן עתיר מערכות מידע, חלק גדול מהנתונים הכלכליים והדמוגרפיים המשמשים לקביעת מדיניות, אינו מספק - אם בשל קשיים באיסוף מידע, בעיות מדידה או סילופים סטטיסטיים. סדרת הכתבות "חורים בנתונים" צוללת לעומק הדאטה שעל בסיסה
נקבעת מדיניות במגוון תחומים כלכליים, ובוחנת כיצד אי דיוק בנתונים עלול להוביל למסקנות שגויות ולהחלטות מוטעות 

לפני כמה שבועות, פרסמנו בגלובס במדור "נתון אחד ביום" את הירידה בשיעור מקרי המוות של פועלי בניין בתאונות עבודה בשנים האחרונות. על פניו נראה שלא רק שחלה ירידה משמעותית, אלא ששיעור מקרי המוות ל-100 אלף פועלים בשנת 2021 היה הנמוך ביותר בתולדות המדידה.

הנתונים נערכו ופורסמו על ידי מטה הבטיחות בענף הבנייה, שהוקם על ידי ההסתדרות והתאחדות הקבלנים ב-2019 בתגובה לעלייה משמעותית במספר התאונות הקטלניות. ההסתדרות איימה בשביתה ויצאה במסע פרסום, אך זה הסתיים עם הקמת המטה.

שנתיים אחר כך, המטה פירסם הישגים ניכרים, שנראה על פיהם שהגישה שלו הצליחה. אלא שייתכן שהנתונים האמיתיים אופטימיים הרבה פחות, וגם מחמיאים פחות למטה הבטיחות.

זרוע העבודה מפרסמת נתונים מקבילים שמודדים מקרי מוות של פועלי בניין ביחס למספר הפועלים בישראל. אלא שהגופים לא מסכימים על כלום: לא על מספר העובדים או מספר מקרי המוות, ומכאן - גם לא על שיעור מקרי המוות ל-100 אלף עובדים. למשל, לפי מטה הבטיחות ב-2020 היו 11.8 מקרי מוות ל-100 אלף פועלים, בזמן שזרוע העבודה טוענת שהיו רק 10.9. ככל שהולכים אחורה בזמן, הפער גדל. איך זה יכול להיות?

מקורות מידע שונים והיעדר נתונים רשמיים

התשובה היא שלכל אחד מהגופים יש מקורות מידע שונים: זרוע העבודה שואבת את הנתונים על מספר העובדים ממשרד השיכון, מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - הישראלית והפלסטינית - ומביטוח לאומי, ואת מקרי המוות מנתוני המשטרה. אינג’ חזי שורצמן, ראש מינהל הבטיחות בזרוע העבודה, מתעקש: "אנחנו המקור הרשמי. אנחנו מסווגים את כלל התאונות בזמן העבודה לפי קטגוריות ומציגים טבלה לשקיפות הציבור".

ואכן, בדוח זרוע הכלכלה ישנה טבלה על כלל המקרים. סך הכל, ב-2021 היו 32 מקרי מוות של פועלים באתרי בנייה. עם זאת, אין אף מסמך רשמי ממנו זרוע העבודה שואבת את מספר העובדים, ובמקום זאת מקור הנתונים "משיחות טלפון" מכיוון ש"אף גוף לא הוציא נתון רשמי. זו הערכה".

לעומתם, מטה הבטיחות שואב את הנתונים על מספר העובדים מ"המקורות המקצועיים בהתאחדות הקבלנים", שמחזיקה בבעלות משותפת עם ההסתדרות על המטה, ומספר מקרי המוות מנתוני מגן דוד אדום. במטה הבטיחות טוענים ש"הנתון שלנו הוא המדוייק יותר, כי אצלנו זה נספר כמעט כל שבוע". אולם, לטענת שורצמן מזרוע העבודה, מד"א מסווגים הכל כתאונת עבודה, אפילו בנאדם שנחתך מסכין בבית. "דיווחים של מד"א צריך לשים באור הנכון", הוא אמר. "כשיש אירוע קטלני או קשה, האנשים שלנו מגיעים לשטח וממשיכים לתחנת המשטרה להמשיך תחקור. יש אנשים שזה תפקידם והם עובדי מדינה. אנחנו המקור הממלכתי והרשמי".

  

מה נחשב כתאונת עבודה באתר בנייה?

לטענת מטה הבטיחות, הם מצליבים נתונים עם מינהל הבטיחות של זרוע העבודה, ובזרוע העבודה טוענים שהם מצליבים נתונים עם התאחדות הקבלנים. כלומר, שני הצדדים מסתכלים זה מעבר לכתפו של זה, אך עדיין מגיעים לתוצאות שונות לחלוטין.

השוואת הנתונים מגלה תופעה מעניינת: מספר הפועלים על פי זרוע העבודה גבוה מהמספר של מטה הבטיחות. בזרוע העבודה מסבירים שהדבר כנראה נובע מכך שהנתונים בידי התאחדות הקבלנים הם חלקיים, ואינם מייצגים את כל פועלי הבניין בישראל.

פער קיים גם במספר מקרי המוות ב-2021. במטה הבטיחות אומרים: "הם (זרוע העבודה, ע"א) דיווחו על 32, ואנחנו על 30". מי שני העובדים החסרים? אחד הוא "עובד שהתחשמל בשיפוץ חנות בירושלים, אנחנו לא החשבנו כאתר בנייה", והשני הוא "תאונה בתחנת הכוח שלא נכנסה לסטטיסטיקה שלנו". כלומר, אכן לא מדובר על מקרים "קלאסיים" באתר בנייה, אך נראה שאין הגדרה מסודרת מה נחשב תאונה באתר בנייה ומה לא.

נראה שבנוגע ל-2019 (השנה בה הוקם מטה הבטיחות) אין שום הפרש בין מקרי המוות. ב-2020 קיים הפרש של מקרה אחד, וב-2021 של שניים. אלו אומנם הפרשים קטנים, אך הם מספיקים כדי ליצור ירידה משמעותית מ-2019 ואילך - ועל אחת כמה וכמה ירידה לדרגה הנמוכה ביותר שנמדדה. כאמור, מה שלא נכון לפי נתוני זרוע העבודה. זאת ועוד, נתוני "קו לעובד", המצוטטים על ידי גלובס במעקב אחרי נתוני התמותה של פועלים בתאונות, גבוה יותר משני המדדים.

למשל, קו לעובד דיווחו על 39 הרוגים בענף הבנייה ב-2021, ומספר ההרוגים המדווח בכל שנה גבוה מזה של הגופים האחרים. זאת כנראה בשל הגדרה מכלילה יותר לתאונות בענף הבנייה. קו לעובד סופרים גם "תאונות מעבר לקו הירוק, תאונות שהם (זרוע העבודה, ע"א) מגדירים כתאונות דרכים, היעדר יחסי עובד מעביד ועוד".

בכל מקרה ההשוואה לאירופה לא מחמיאה

גם בנתוני זרוע העבודה יש תופעות משונות. גם מספר העובדים, גם מקרי המוות, וכתוצאה - גם שיעור מקרי המוות. אך לדברי שוורצמן, מספר מקרי המוות הוא זהה במקרה, והם יודעים שמספר העובדים עלה, אך הם לא יודעים עדיין בכמה. לכן, הם בחרו להעתיק את נתוני 2020. כך, שיעור המוות בפועל נמוך מהנתון הרשמי.

לא ברור מה שיעור התמותה האמיתי של פועלי בניין בתאונות. מטה הבטיחות שואב נתונים מהתאחדות הקבלנים, והפערים במספר מקרי המוות יוצרים ירידה משמעותית בדיוק לאחר הקמת מטה הבטיחות. גם זרוע העבודה לא מקבלת נתונים מאף מקור יחיד שיאפשר שחזור של החישוב. אולם, נראה שהמידע שהם מחזיקים מגיע ממקורות רשמיים יותר, ועל כן אולי מדויק יותר. כך או כך, השוואה למדינות האיחוד האירופי שמה אותנו במקום החמישי הלא מחמיא אם ניקח את נתוני זרוע העבודה, ובמקום השלישי העוד פחות מחמיא אם ניקח את נתוני מטה הבטיחות. כך שבכל הנוגע למניעת מוות של פועלי בניין - יש לנו עוד דרך ארוכה.