| 23.02.2023
אבי תורת האבולוציה צ'ארלס דרווין / צילום: ויקיפדיה
לפני 66 מיליון שנה פגע אסטרואיד, ברוחב 10 ק"מ בקירוב, בחצי האי יוקטן במקסיקו. תוצאות הפגיעה היו מרחיקות לכת: רעידות אדמה בעוצמה 11 בסולם ריכטר, מדף היבשת של יוקטן קרס ושילח גלי צונאמי ענקיים בגובה 200 מטר והטמפרטורה של האטמוספירה עלתה ל־300 מעלות צלזיוס. לפי ההשערה, בעקבות הפגיעה נכחדו לחלוטין בעלי החיים הגדולים, ביניהם הדינוזאורים. אך קבוצת יונקים, שהיו קטנים בגודלם וחלקם חיו במחילות, שרדו.
אבל מה שמעניין זה המיקום המדוייק של הפגיעה. בגלל מהירות סיבוב כדור הארץ, אם האסטרואיד היה מקדים בחצי שעה - הוא היה נוחת באוקיינוס האטלנטי, אילו איחר בחצי שעה - הוא היה נוחת באוקיינוס השקט. הבדל של 30 דקות לכל כיוון, והדינוזאורים עדיין היו כאן וככל הנראה אנחנו לא.
סיפור האסטרואיד שמביא שון ב' קרול בפרק "אם כל התאונות", מתוך ספרו "סדרה של צירופי מקרים מוצלחים", הוא בעצם גם תמציתו: העולם, כפי שהוא היום, אינו תולדה של תכנון תבוני; הוא נוצר כתוצאה משרשרת ארוכה של מאורעות מקריים, סוג של "תאונות", מוצלחות בסופו של דבר. כדי להדגים את טענתו, קרול לוקח אותנו מאותו אסטרואיד עצום ועד מבנה התא והיווצרות מוטציות.
הוצאה: כנרת זמורה דביר (סדרת הקיפוד והשועל)
ז'אנר: עיון
תרגום לעברית: עדי מרקוזה־הס
מספר עמודים: 234
מחיר: 74 שקלים (באתר ההוצאה)
באתר בית ההוצאה הספר מוצג כך: "למה העולם הוא כפי שהוא? האם לכל דבר יש סיבה? פילוסופים ותיאולוגים התחבטו בשאלות האלה במשך אלפי שנים, אך תגליות מדעיות מדהימות בחצי המאה האחרונה שינו את התשובות. התגליות הללו חשפו עובדה מטרידה, עוכרת שלווה: אנחנו חיים בעולם ששולטת בו אקראיות. העולם וכל מה שיש בו, כולל אותנו, הוא תוצאה של צירופי מקרים".
שון ב' קרול (Sean B. Carroll), 62, הוא מדען עטור פרסים, סופר, מחנך ומפיק סרטים אמריקאי. הוא מוביל את המחלקה לחינוך מדעי במכון הרפואי הווארד יוז במרילנד, ארה"ב. הוא משמש כראש אולפני HHMI Tangled Bank וראש הקתדרה לביולוגיה באוניברסיטת מרילנד. הוא פרופסור אמריטוס לגנטיקה וביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת ויסקונסין. הוא קיבל את מדליית בנג'מין פרנקלין במדעי החיים, נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים ולאגודה הפילוסופית האמריקאית ומונה לעמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ובאגודה האמריקאית לקידום המדע.
הספר מתחיל מתמורות גדולות כמו תזוזת יבשות ושינויים אקלימיים. בפרק "חיה מעצבנת" קרול מביא את סיפור הלוח ההודי. לפני 66 מיליון שנה הוא היה במקום אחר לגמרי, 4,000 קילומטרים מדרום ליבשת אסיה, בקרבת מדגסקר. כוחות טקטוניים דחפו את הלוח צפונה במהירות יוצאת דופן, 18-20 ס"מ בשנה, עד שהוא התנגש באסיה לפני 40 מיליון שנה.
וכך קרול מתאר את התהליך: "חוקר הגיאוכימיה פורץ הדרך וולי ברוקר תיאר את המאורע הזה כ'התנגשות ששינתה את העולם'. ההתרסקות הזו בנתה בהדרגה את רמת טיבט והרי ההימלאיה. ואותם הרים, שהלכו והתרוממו ושאבו אליהם פחמן דו חמצני מהאטמוספירה… הם שהעלו את האקלים של כדור הארץ על נתיב חדש… אילו התקדם הלוח ההודי במהירות האופיינית יותר ללוח הטקטוני, הוא לא היה מגיע לאסיה עד היום. אקלים העולם בוודאי לא היה משתנה כפי שהשתנה, וסיפורם של החיים היה שונה לגמרי".
כדי לחזק את טענתו, חוזר קרול לצ'ארלס דרווין. בפרק "אלוהים אדירים, איזו חיה יכולה למצוץ את זה?" הוא פורש מיני ביוגרפיה, בהירה ונגישה, של חייו ומחקריו של אבי תורת האבולוציה. מהרגע שיצא עם משלחת מחקר מסביב לעולם בספינת הצי המלכותי בקיץ 1831, דרך הגעתו לאיי גלאפגוס ב־1835, בהם הגיע לתגליותיו פורצות הדרך, ועד פרסום ספרו "מוצא המינים" ב־1859, בו שטח את התיאוריה שלו, לפיה כל המינים בכדור הארץ התהוו וממשיכים להתהוות בעזרת מנגנון "הברירה הטבעית".
באמצעות המנגנון הזה, נשמרים ומתפתחים רק אותם שינויים שמועילים למינים במסגרת "מלחמת הקיום" - מלחמתם המתמדת על משאבים ועל רבייה. עוד הוכיח המחקר של דרווין כי היווצרותן של ווריאציות במינים היא מקרית ולא מתוכננת.
בהקשר של אותה מקריות, קרול מביא את ציטוטו של דרווין: "לא היתה לי שום כוונה לכתוב בגישה אתיאיסטית, אבל אני מודה שאינני יכול לראות, כפי שרואים אחרים וכפי שאני הייתי רוצה לראות, שום ראייה לתכנון ולעשיית חסד סביבנו. נראה שיש יותר מדי אומללות בעולם."
קרול מקדיש כמה פרקים למוטציות ולאקראיות של היווצרותן. בפרק "הבעיה עם המקרה" הוא חוזר לביולוג הצרפתי וחתן פרס נובל לרפואה, ז'ק מונו (1910-1976), שטען לפני כחמישים שנה שכל השינויים בטקסט הגנטי, המכונים מוטציות, הם עניין מקרי לחלוטין. לעולם המדע לא היה אז גישה לטקסט הגנטי כפי שיש לו היום, כך שהטענה של מונו היתה נועזת מאוד בזמנו.
את המקריות בהיווצרות מוטציות מדגים קרול באמצעות סיפורו של סטיבן קרוהן, גבר הומוסקסואל, שבשנות השמונים ראה שכל סביבתו, כולל בן זוגו, חולים באותה מחלה שזוהתה מאוחר יותר כמחלת האיידס. קרוהן, בניגוד לבן זוגו וחבריו, לא פיתח תסמינים.
רק ב־1994 הוא זוהה, באופן אקראי לחלוטין, כעמיד למחלה, בזכות העובדה ש"ירש" שני כרומוזומים עם מוטציות: זה שקיבל מאימו וזה שקיבל מאביו.
הספר נסגר בסדרת ציטוטים הנוגעים למקריות ולהשלכותיה, בין השאר של הפילוסוף הצרפתי אלבר קאמי, הקומיקאים ריקי ג'רווייס, שרה סילברמן, ביל מאהר, סת' מק'פרלן, אדי איזרד, השחקן אריק איידל, המדען ז'אק מונו, הסופר קורט וונגוט וגם של המחבר, שון ב' קרול. בשפה בהירה ונגישה, ובאמצעות אינספור דוגמאות מתחום שונים, הספר הקטן הזה מתאר את המוזרות ואת הרציונליות שבמקריות.