"לראות את הים": ספרו של יוסי סוכרי מטפל בצורה רגישה ופואטית בנושא הכאוב מכולם

הסופר והעורך רן יגיל חוזר אל ארון הספרים היהודי, העברי והישראלי 

הסופר יוסי סוכרי, 63, התפרסם בעבר ברומנים רגישים ביותר, שבמרכזם הסתכלות אחרת ומורכבת על השאלה האתנית והפוליטיקה של הזהויות. הוא פרץ לחיינו ב-2002 עם הרומן "אמיליה ומלח הארץ. וידוי" (הוצאת בבל) המגולל את סיפורה של אישה מזרחית ניצולת שואה, שלא פגשנו כמותה בספרות העברית: היא לא מתחנחנת, אינה חמה ורגשנית, מתעבת בישול ואינה מנסה להיקלט בהוויה הישראלית האשכנזית. סוכרי המשיך עם ספרו המוכר מכולם "בנגאזי-ברגן-בלזן" (2013, הוצאת עם עובד), זוכה פרס ברנר לשנת 2014, בו התמקד בשואת יהודי לוב. ברומן החדש שלו "לראות את הים" (הוצאת עם עובד/ספריה לעם), בדומה לרומן צִדי ופחות מוכר משלו "מִקְלָטוֹר" משנת 2005, הוא פונה לנושא אוניברסלי הנוגע בכל אדם באשר הוא אדם - המוות; או כפי שפרופ' ישעיהו ליבוביץ קבע: "אין דבר כזה מוות, יש רק אין חיים".

לראות את הים 

יוסי סוכרי

עורכת: עירית לוריא
הוצאה: עם עובד/ספריה לעם
מספר עמודים: 194
מחיר: 88 שקלים

 כריכת הספר לראות את הים

גיבורי הרומן

הרומן החדש של יוסי סוכרי מחולק לשישה פרקים, ובארבעה הראשונים אנו מלווים, אם מתוך מבע משולב או אם מתוך מונולוג כתוב, אנשים המתבשרים על מחלת הסרטן הסופנית שלהם וקרבים למותם. קירה מלונדון היא סטודנטית לתיאולוגיה בקיימברידג' שרגילה להצליח בכול ובלי שום עזרה; גבריאלה הירושלמית היא מוזיקאית אינדי בתחילת דרכה בסצינה התל אביבית; ז'אן מישל הוא כדורסלן עבר שנחלץ מחיי עוני בפריז והגיע עד לאן-בי-איי; ורון הוא עורך דין תל אביבי שכל חייו התחבט בשאלות קיומיות ומוסריות. הפרק החמישי עוקב אחר ג'יין, מטפלת אוסטרלית המלווה חולים סופניים אל מותם, ואילו בפרק השישי הארבעה יפגשו את ג'יין במעין מכון טיפול בבוסטון, הנקרא "מרכז אוֹ", שסימנו כביכול אפס, כצורת האות האנגלית, רוצה לומר אותה נקודה שבה מתאפס הכול.

ההוצאה כנראה פחדה קצת מזה, כי ספר על מוות עלול להרחיק קוראים, ובקומוניקט שצירפה היא נמנעה מלספר לנו על כך שכל ארבעת הצעירים הולכים אל מותם והותירה זאת בגדר סוד עלום. עם זאת, יש לכתוב זאת באופן ישיר: הספר הזה הוא על החיים שלהם ולא בהכרח על המוות שלהם. יש כאן רגעים אינטימיים נדירים של כל ארבעת הגיבורים, ובפרט בפרק הראשון "קירה". סוכרי הוא כותב המסוגל להיכנס לתוך חייה ותודעתה של דמות. הוא כותב בצורה אמינה ועמוקה באופן בלתי רגיל אישה ממקום אחר ומזמן אחר ומתרבות אחרת. זאת עוד הוכחה שספרות טובה גם בנויה מזמן וממקום, אבל גם עומדת מעל שני אלה ומתחברת למה שמשותף לכולנו.

הגדרות יסוד לספרות טובה

יש שתי הגדרות יסוד לספרות טובה: האחת: סַפֵּר על המוכּר לך ביותר באופן ביוגרפי תרבותי, כי אז תעמיק חפור ותגיע להישגים ספרותיים, סמנטיים-לשוניים ועלילתיים, בחזקת רק על עצמי לספר ידעתי. ההגדרה האחרת אומרת שבפרוזה יש מידה של התחזות, ועל הסופר הטוב לנסות להיות בכל זמן ובכל מקום שמושך אותו בָּאף על פני רצף ההיסטוריה. יוסי סוכרי שייך לסוג השני של הסופרים. הוא לעולם לא יסתפק בד' אמותיו כדי לכתוב ספרות טובה ויעשה כל מאמץ להרחיב את היריעה הנרטיבית אל תרבויות ועולמות אחרים.

הפואמה הנפלאה של המשורר הנשכח והנהדר יעקב פרידמן (1910-1972), בתרגומו של פרופ' דן מירון, "תפילה על חולי סרטן", מזכירה את הטיפול הפואטי הרגיש והעמוק של סוכרי בנושא ההולכים אל המוות. הנה היא מובאת כאן:

לֵילוֹתֵינוּ לֵילוֹת שֶׁל כְּפוֹר שָׁחֹר. / עַל חֻדֵּי קַרְחוֹנִים רוֹבְצִים אָנוּ עֵירֻמִּים, / עֲזוּבִים מֵאָדָם וּמֵאֵל. // רַק אֶחָד מֵאִיר מֵעָלֵינוּ, רַק אֶחָד: / כְּמוֹ סַתָּת מְטֹרָף יוֹשֵׁב הַמָּוֶת בְּעַצְמוֹתֵינוּ / וְהוֹרֵס אֶת הַגַּנִּים הַיָּפִים בֶּעָרִים הַצְּעִירוֹת / אֲשֶׁר אַתָּה הִנַּחְתָּ לָהֶן פַּעַם לְהִתְנַשֵּׂא תַּחַת שְׁמֵי עוֹרֵנוּ הַמְזַמֵּר. // - אֲדֹנָי, קוֹרְאִים אָנוּ, אֲדֹנָי, הֲנִשְׁכְּחוּ מִמְּךָ הַיָּמִים שֶׁל שְׁנוֹת יַלְדוּתֵנוּ, / כַּאֲשֶׁר הֵקִימוּ יָדֶיךָ בְּאַהֲבָה אֶת גוּפֵנוּ? /כְּמוֹ בְּמֵיתָרִים רוֹטְטִים שֶׁל כִּנּוֹר הִלַּכְתָּ בְּאֵיבָרֵינוּ, / וְכָל תָּא, הַקָּטָן שֶׁבְּעוֹרְקֵי גּוּפֵנוּ נִהְיָה לְשִׁיר,

אֵיבָרֵינוּ - אֲסֻפַּת מִזְמוֹרִים... // הֲנִשְׁכְּחָה מִמְּךָ הָאַהֲבָה אֲשֶׁר בָּהּ לִטַּשְׁתָּ אֶת עֲלֵי הַוְּרָדִים שֶׁל אָזְנֵינוּ / לְפָתְחָם כְּשַׁעֲרֵי-חַג / אֶל יְמֵי הָעוֹלָם הַשָּׁרִים, הַמְּצַלְצְלִים? //

הֲשָׁכַחְתָּ אֵיךְ הִצַּבְתָּ אֶת רַגְלֵינוּ הַקְּטַנּוֹת אֶל תּוֹךְ עֵשֶׂב צָעִיר, / וְלִכְבוֹד צַעֲדֵנוּ הָרִאשׁוֹן אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הֵבֵאתָ / וְאֶת כָּל צִפֳּרֵי הַשִּׁיר? / בֶּעָנָן יָשַׁבְתָּ עָלֵינוּ (הֶעָנָן הָיָה סְפִינָה וּמִפְרָשָׁהּ / פִּרְפֵּר בָּרוּחַ הַכְּחֻלָה לִקְרַאת הַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה...) // בּוֹרֵא, בִּזְכוּת הַשַּׁחַר הָרִאשׁוֹן אַל נָא תִּשְׁכָּחֵנוּ בַּשְּׁקִיעָה הָאַחֲרוֹנָה, / רַחֵם עָלֵינוּ וֲעַטֹף אֶת פַּטִּישׁוֹ שֶׁל הַסַּתָּת הַמְּטֹרָף / בִּמְעַט קְטִיפַת רַחֲמִים. / הַבָּשָׂר, בְּשָׂרֵנוּ הַנִּרְקָב, / כָּמֵהַ כְּמוֹ אָז בַּיַּלְדוּת לִנְשִׁיקָה וּלְלִטּוּף. // אֲדֹנָי, בּוֹא בְּלֵילוֹת שֶׁל כְּפוֹר שָׁחֹר וֶהֱיֵה עִמָּנוּ! / וְאִם לֹא תָּבוֹא, תֵּן לְפָחוֹת סִימָן שֶׁכָּאן אַתָּה וְהַחֶשְׁבּוֹן אִתְּךָ / וְזָכוֹר תִּזְכֹּר עֲדַיִן אֶת אֵיבָרֵינוּ הַמְּבֻיָּשִׁים בְּיָפְיָם הָרִאשׁוֹן, / לְמַעַן נִשָּׁמֵר בְּזִכְרוֹנְךָ לְפָחוֹת בִּפְאֵר-בְּרֵאשִׁיתֵנוּ. // כִּי הַאִם יְצֻיַּר שֶׁיַּפְקִיד הַבּוֹרֵא אֶת יְצִירָתוֹ בִּידֵי הַהֶפְקֵר / שֶׁל סַתָּת מְטֹרָף לְנִפּוּץ וּלְחֶרְפָּה? / וְהַאִם יְצֻיַּר, שֶׁיִּזְנַח הַבּוֹרֵא אֶת יְצִירָתוֹ / בּוֹדֵדָה בִּידֵי הַכְּפוֹר הַשָּׁחֹר? //

אָבִינוּ, בּוֹרְאֵנוּ, אַל תַּנִּיחֶנּוּ לְבַדֵּנוּ!".

ובאשר לספרו החדש של סוכרי: הוא לגמרי ראוי לפרס ספיר בשנה הבאה. אנא מכם שופטים, הכינו את האצבעות.