דבריו של וייס באים אמנם על רקע המתקפות חסרות התקדים והמעורבות הגדולה של נתניהו בתחום, אבל הם מתקשרים באופן ישיר לעתידה של חברת החדשות שבראשה הוא עומד. וייס דיבר נגד המלצות ועדת פילבר - שכרגע לא ברור איך ומתי ייושמו - שעשויות להכניס לשוק גופים נוספים שיחלישו את זכייניות ערוץ 2 וכפועל יוצא גם את חברת החדשות שלו, אבל גם בלי קשר אליהן, לפי החוק הנוכחי בסוף 2017 אמורות שתי בעלות הבית שלו, קשת ורשת, להתפצל לערוצים נפרדים. נכון, החוק מתיר להן להמשיך ולהחזיק במשותף בחברה במשך 3 שנים נוספות לאחר הפיצול, אבל בשלב זה איש לא יכול לומר איך באמת ייראו הדברים בפועל.
על רקע הסיטואציה הזאת, וגם על רקע "השיחוק" הגדול של מהדורת חדשות 2 מהשבועות האחרונים - חשיפת תמלילי הקלטות מוזס ונתניהו ערב אחר ערב, ללא תגובה מצד יריביהם בחדשות 10 - צריך לומר משהו דווקא על המבנה הנוכחי של חברת החדשות, והוא נכון גם למתחרים מהערוץ המקביל. אין בענף מי שלא מבקר או מתבכיין על הרגולציה האנכרוניסטית והבלתי רלוונטית שקיימת במקרים רבים בשוק התקשורת הישראלי, והביקורת הזאת היא פעמים רבות במקומה. אבל כשרואים איך הדברים עלולים להתנהל בחלק הלא מפוקח של התקשורת הישראלית, לא נותר אלא כמעט להתרפק בערגה על הרגולציה המסורבלת, עם הכללים המכבידים שלה והדירקטורים מהציבור.
למהדורה של השעה שמונה יש השפעה עצומה על הידע הציבורי בנושאים אקטואליים בישראל (וכן, חברת החדשות של 2 המשיכה לשמור כאן גם השנה על פער ניכר מהמתחרים ב-10), והמבנה הנוכחי של חברות החדשות מאפשר להן הפרדה ראויה מהפוליטיקאים וכמעט בכל המקרים גם מבעלי ההון שלהן.
כשבאותו כנס באילת הצהיר ח"כ יואב קיש מהליכוד שהוא מפגין אומץ בכך שהוא מעז להתייצב מול וייס, וייס מיהר לפסול את הטענה. ובכל זאת, כשרואים למשל את מסע הייסורים שבו מעבירים הפוליטיקאים את תאגיד השידור הציבורי, אי אפשר שלא לחשוב שעדיף שקיש יפחד מוייס, מאשר המצב ההפוך.
יונתן כיתאין