בטור שפרסמה קדמון, הפרשנית הוותיקה של העיתון של המדינה, תחת הכותרת "בוקס בבטן", היא התעסקה בעיקר בתחושת ההלם שלה מהתנהגותו של מוזס, והרבה פחות במשמעות מעשיו. מיד אחרי ששילמה את מס השפתיים באמירה ש"בעולם מושלם היה מוזס משעה את עצמו מתפקידו", מיהרה קדמון לדבר בשבחו של הבוס הגדול. "במשך כל שנותיי ב'ידיעות אחרונות' ראיתי את המו"ל שלי אולי עשר פעמים, תמיד באקראי. הוא מעולם לא התקשר אליי, לא כדי לשבח וגם לא להפך. הערותיו, אם היו כאלה, לא נאמרו לי לא על ידיו ולא באמצעות שליח", כתבה קדמון.
בהמשך, היא שאלה בהיתממות: "האם אני מיתממת?" ומיהרה לענות כי "התשובה היא לא. האם אני תמימה? יכול להיות. אבל לא יותר מאלה שמאמינים שאצלם המערכות נקיות". ובאמת, קשה לשפוט את קדמון בשעת צערה המקצועי. ובכל זאת, מפרשנית כה ותיקה, כה מוכשרת, אפשר היה לצפות שדווקא בצוק העתים היא תהיה קצת פחות תמימה. קצת יותר עיתונאית.
חן מענית