תנו לגדי לנצח

בין היצמדות לתוכנית הרב שנתית של צה"ל "גדעון", שגיבש עוד טרם התמנה למפקד הצבא, לבין גל טרור הבודדים ששטף את הארץ בשנה האחרונה - הרמטכ"ל גדי איזנקוט נשאב לחזית נוספת, לא מתוכננת, שנפתחה עלינו במפתיע ואתגרה את אחד מקודשי הקודשים של צה"ל: זה קרב על ערכים ועל טוהר הנשק, על הלגיטימציה של האמירה השחוקה אך הנחוצה כל כך במרחב הזה, שצה"ל הוא צבא מוסרי. זה התחיל עם גל פיגועי הדקירה, טרור של יחידים שיוצאים למלאכתם המדממת בשיטת "קח סכין מהמטבח של אמא או מברג מארגז הכלים של אבא - צא לדרך ועשה זאת בעצמך. ילך לך יותר, ילך לך פחות, זה לא באמת משנה: חמאס בעזה כבר ימחא לך כפיים מרחוק ואולי מישהו יסדר לך גם כמה בתולות שם למעלה".

ומה הוא בסך הכול אמר הרמטכ"ל איזנקוט, שבעוד כחודשיים ימלאו לו שנתיים בתפקיד: שהוא לא היה רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה בת 13, חמושה בסכין ובכוונה קטלנית לרצוח. מפקד הצבא רוצה שהחיילים שלו יפעילו את הכוח הדרוש לביצוע המשימה. הוא רוצה מידתיות. לא כל ניסיון פיגוע חייב להסתיים עם איזו גופה בסביבה. בסופו של דבר כולם קמים בבוקר ומסתכלים על עצמם בראי.

בישראל בת זמננו גם לאמירה ערכית כזאת יש פוטנציאל נפיץ. עוד לא התאושש מההתקפה שקמה עליו בעקבות אותם דברים שאמר לתלמידי תיכון בבת ים, כבר התרגשה עליו ועל כולנו פרשת "החייל היורה מחברון", סמל אלאור אזריה, שמשפטו באשמת הריגה של "מחבל מנוטרל" מגיע בימים אלה אל הישורת האחרונה שלו בבית הדין הצבאי ביפו. לנוכח התמונות של מחבל השרוע על האספלט לאחר שמזימתו לרצוח יהודים בדקירות סכין סוכלה, וחייל חמוש שמכוון אליו את רובהו ופותח לעברו באש, ולנוכח החיבוקים והחיזוקים שלהם זכה מהאגף הימני בציבוריות הישראלית, איזנקוט היה מוטרד. הוא מצא עצמו נאלץ להבהיר ולהזכיר את המובן מאליו באיגרת מיוחדת לקציניו ולחייליו, שגם כש"מגנים על הבית - שומרים על טוהר הנשק".

"מיום הקמתו חרת צה"ל על דגלו את ערך הדבקות במשימה והחתירה לניצחון, וקידם ערכים חשובים ובהם כבוד האדם וטוהר הנשק", כתב הרמטכ"ל לפקודיו: "ערכים אלו נשענים על מורשת יהודית ארוכת שנים של עם חפץ חיים. בכל פעולה ובכל מצב עלינו לפעול באופן מקצועי תוך הפעלת כוח ממוקד, מדוד ושקול כדי לעמוד במשימתנו ולהיות נאמנים לערכינו".

הרוחות סערו, שאלות על מוסר ודיונים על ערכים עמדו על הפרק והיוצרות כמו התהפכו. קבלו את אלאור אזריה בתפקיד "גיבור ישראל" ואת הרמטכ"ל שמוצג בכרזות מחאה שנתלו נגדו ליד הקריה, שבהן הוא לוהק לתפקיד "אחשוורוש", שנקרא בידי "העם" לשים את המפתחות, להתפטר ועל הדרך לא לשכוח לקחת איתו גם את בוגי יעלון - שר הביטחון דאז, שלא העלה על דעתו שלימים כאלה באנו, ושמישהו מצפה ממנו שיהסס קצת לפני שהוא מגבה את קציני צה"ל.

בית הדין הצבאי שדן בפרשת אזריה היה למוקד עלייה לרגל של אנשי ימין ושל אלה הרואים עצמם כמנהיגיהם ומובילי דרכם. גם היו"ר של ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, לא הדיר רגליו מהאולם הצפוף. חודשיים אחר כך, הוא גם החליף את אותו יעלון בתפקיד שר הביטחון.

"נאמרו הרבה אמירות בלי ידיעת העובדות, למען קידום של אג'נדות שאין לקשרן לצה"ל. אומרים שצה"ל רופס וזה שקר", אמר איזנקוט בהמשך, בדיון שקיימה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת: "אנחנו רוצים את צה"ל שפועל על פי פקודות, על פי נוהלי הפתיחה באש ועל פי רוח צה"ל וערכי צה"ל. אם מישהו רוצה אתוס של כנופיה, שיגיד".

המערכה שאיזנקוט מצא עצמו מנהל בעל כורחו חשובה לא פחות ממערכות ישראל ל"שמירה על הבית". זו המערכה לשמירת צלמו של צה"ל, הערכים שאליהם הוא דבק בשנים - גם במצבים בלתי אפשריים, מנוגדים. ומה הוא בסך הכול ביקש? איזנקוט לא פוליטיקאי, ככל הידוע לפי שעה גם אין לו אספירציות לשים את פעמיו ללשכת ראש הממשלה או לקומה ה-14 שבמגדל של משרד הביטחון בקריה בתל אביב. הוא רוצה לשמר יסוד בסיסי בצבא, שעוד נכונו לו אתגרים, קרבות ומלחמות עם אויבים למכביר. רוצה לומר, עזבו אותנו מפוליטיקה עכשיו, שחייל שמתעלם מהוראות הפתיחה באש ועושה דין לעצמו - ראוי לשרת באחד מגדודי הפלנגות ולא בצבא שמתפאר בקוד אתי ובערכים.

חודשים אחדים חלפו מאז אותו ירי בשכונת תל רומיידה בחברון, שהפכה את הסמל מלוד לחייל המוכר ביותר בצה"ל. דמו של המחבל המנוטרל, עבד אל-פתאח א-שריף נשטף כבר מזמן מהאספלט, כשהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה סקר שתוצאותיו יכולות להרגיע במקצת את איזנקוט: 82% מהציבור הישראלי מאמינים בצה"ל, פי שניים יותר ממה שהוא מאמין בממשלה, בפוליטיקאים, בכנסת ובמפלגות.

2016 היא השנה שבה איזנקוט כבר ניווט בין אבני הדרך שקבע לצבא במסגרת "תר"ש גדעון", לצד ההסכם שנחתם באחרית השנה שעברה בין משרד הביטחון לבין משרד האוצר ומסדיר תקציב ביטחון רב-שנתי, באופן שמאפשר לו גם לעבוד עם ראייה של כמה שנים קדימה - כיאה וכמתבקש לצבא מסודר שמשימות רבות לו.

יש גרף אימונים שנצמדים אליו, יש תוכנית רכש מסודרת של אמצעים ומערכות, יש התעצמות ויש גם רכיבים של התייעלות: קיצוץ במספר משרתי הקבע לכ-40 אלף איש, הצערת שדרת הפיקוד בצבא באמצעות מודל קבע חדש וצמצום נרחב של מערך משרתי המילואים, איחוד של יחידות וסגירה של אוגדות וטייסות, רפורמה בתהליכי ההכשרות של בעלי תפקידים והיצמדות לתוכנית המעבר של יחידות צה"ל לנגב - תוך פינוי של קרקעות יקרות באזורי ביקוש לבנייה למגורים.

תר"ש גדעון הוצגה על ידי הרמטכ"ל באותו זמן שבו הוועדה לבחינת תקציב הביטחון בראשות האלוף (במיל') יוחנן לוקר הגישה את המלצותיה, המלצות מרחיקות לכת מבחינת מערכת הביטחון. סוף דבר, שהתר"ש של איזנקוט התקבל, בזמן שההמלצות של לוקר ננעלו איפשהו במשרד ראש הממשלה.

אלא שבזמן שדוח לוקר צובר עוד שכבה עבה של אבק, בא מבקר המדינה, השופט (בדימוס) יוסף שפירא, עם דוח ביקורת מיוחד שחיבר על הסדרי הפנסיה במשק. הפנסיות של אנשי הצבא בלטו וכיכבו בין העמודים, כמו גם הנדיבות שנהוגה בקרב רמטכ"לים, להגדיל בשיעורים של עד 19%(!) את הפנסיות של אנשי קבע המשתחררים לאזרחות. לפי מבקר המדינה, שהתבסס על תחשיבים של אגף החשבת הכללית במשרד האוצר, פירוש הדבר מיליארדים על גבי מיליארדים לחוב האקטוארי של מדינת ישראל לשנים הבאות.

את האמת? אין שכיר אחד במשק שלא היה רוצה בוס כזה, כמו הרמטכ"ל איזנקוט: גם כזה שמגבה את האנשים שלו באש ובמים מול כוחות אפלים, גם כזה שמוביל מערכת אהודה שנמצאת בלבו של קונצנזוס ציבורי, גם כזה שלא שוכח לחתום על הטופס הנכון - אם הוא רואה שמישהו עלול לפשוט מדים בלי לקבל חבילה נאה של כסף. אז הצ'ופרים האלה עולים למדינה כמה מיליארדים. אז מה? זה רק כסף ציבורי. 

כתב: יובל אזולאי