הון ועיתון
תוצאות הבחירות בארה"ב הסבו נחת לאיל ההון שלדון אדלסון, מגדולי התורמים של המפלגה הרפובליקנית. אמנם כמו כל הממסד הרפובליקני הוא היה מסויג יחסית כלפי מועמדותו של דונלד טראמפ, אבל אחרי שבשתי מערכות הבחירות הקודמות הוא שפך ללא הועיל סכומים אדירים על מי שהתמודדו מול ברק אובמה, הפעם כל הז'יטונים הסתדרו במקום. לא רק שהדמוקרטים ייאלצו לפנות את הבית הלבן, הרפובליקנים שמרו על שליטה בבית הנבחרים ובסנאט. לפחות בשנתיים הקרובות, שליטת המפלגה בארה"ב תהיה כמעט מוחלטת.
שליטה היא מה שמנסה אדלסון להשיג גם בעולם התקשורת הישראלית, וזו גם הסיבה העיקרית שבגללה הוא נכלל בדירוג הזה. לפני יותר מתשע שנים, ב-2007, הוא הוציא לדרך את החינמון "ישראל היום", שנחת על ענף הפרינט - שכבר ממילא החל לשקוע בשל עליית האינטרנט - כמו סופרטאנקר אדיר ממדים. על המחיר הכפול - במישור הכלכלי ובמישור התוכני - שגבה מעיתונות הפרינט מיזם התעמולה שהקים אדלסון למען ידידו בנימין נתניהו נכתב מאז רבות.
הסופרטאנקר של אדלסון לא מפסיק לעצב מחדש את פניה של ישראל, והקשר הכמעט בלתי נתפס בין העיתון הזה לראש ממשלת ישראל בשבע השנים האחרונות - קשר שלו היינו קוראים עליו ברומן בדיוני היינו פוטרים כלא אמין - לא מפסיק לייצר תקדימים.
ב-2015 פיזר נתניהו את ממשלתו והלך לבחירות, בגלל שפוליטיקאים מתחרים, משני צדי הקשת הפוליטית, ניסו לקדם חוק שיצר את צעדיו של העיתון. נתניהו חזר מהבחירות הללו חזק מתמיד, וכלקח מהאירוע דרש משותפיו הנוכחיים להתחייב כי לא יקדמו חקיקה הנוגעת לשוק התקשורת ללא הסכמתו. השנה, בתגובה לעתירה של העיתונאי רביב דרוקר, שביקש לקבל פרטים על שיחותיו של נתניהו עם אדלסון ועם עמוס רגב, טען עורכו של העיתון הנפוץ בישראל בתגובה רשמית לבית המשפט כי הוא "חבר ותיק" של ראש הממשלה.
במקביל, ארגון פרידום האוס, העוקב אחר חופש העיתונות במדינות העולם, הוריד השנה את מעמדה של העיתונות בישראל ל"חופשית באופן חלקי", בין היתר על רקע תופעת "ישראל היום". לא בטוח שהציון הסופי שהעניק הארגון למצב התקשורת ישראל הוא קולע או מדויק במיוחד, אבל ברור שהתופעות שעליהן הוא מצביע קיימות ומדאיגות. ככל שחולפות השנים ונתניהו ו"ישראל היום" מתבססים במעמדם, מחריפות גם תגובות הנגד - חלקן הרסניות בפני עצמן - והעיתונות בישראל מוסיפה להיחלש מבחינת מצבה הפיננסי ומבחינת מעמדה בציבור.
ובכל זאת, לאחרונה נראה שחל שינוי מסוים ב"ישראל היום". לא, לא בין עמודיו, אלא כזה שמתבטא בהלך הרוח של כותביו הבכירים. דן מרגלית, הפובליציסט הבולט של העיתון, מפרסם כבר תקופה ארוכה הערות ביקורתיות חריפות נגד נתניהו ברשתות החברתיות - תחילה בחשבון הטוויטר שלו ולאחרונה גם בעמוד הפייסבוק שפתח (כשהוא כותב על נתניהו בעיתון הוא ממתן את הערותיו, ועורכיו משתדלים להצניע אותן). כותב בכיר נוסף, מרדכי גילת, שכבר ביקר בעבר את נתניהו בעיתון בענייני טוהר המידות, תקף אותו בעקיפין לאחרונה גם בענייני התאגיד, ואפילו שלמה צזנה, הכתב המדיני הוותיק של העיתון, נצפה משרבט הערות ביקורתיות כלפי נתניהו בחשבון הטוויטר שלו, כולל כאלה שנוגעות בקודש הקודשים: רעיית ראש הממשלה.
זה, מן הסתם, לא מה שיעצור את אדלסון שכבר מחזיק גם ב"מקור ראשון" ובאתר nrg. האם בקרוב ישטוף הסופרטאנקר שלו גם את העיתון שאתם אוחזים בידיכם?
כתב: יונתן כיתאין