מתווה את הגז

יובל שטייניץ כה מזוהה עם מתווה הגז, שקצת קשה לזכור שהוא נכנס לתפקיד שר התשתיות, האנרגיה והמים לפני שנה וחצי בלבד, בעקבות פרישתו של סילבן שלום מהחיים הפוליטיים. שלום, אומרים רבים, לא עשה דבר חוץ מלחמם את הכיסא, בעוד שטייניץ הוא ההיפך הגמור. תזזיתי, חרוץ ואחוז התלהבות כמעט משיחית לקידום משק הגז והאנרגיה. לשון המעטה אינה ממאפייניו הבולטים של שטייניץ. אל כהונתו הוא מתייחס כ"שינוי הכי גדול בתחום הכלכלי שקרה כאן בשנה האחרונה: פריצת הדרך במתווה הגז, יצוא הגז, פיתוח שדות הגז, הקשרים עם האזור ואירופה בתחומי האנרגיה, שימוש בגז בשוק המקומי גם בחשמל - כבר יותר מ-50% ונגיע ל-70-80% - וגם בתעשייה ובתחבורה".

תומכיו מסכימים על חשיבות מהלכיו למיזוג מינהלת החשמל לתוך רשות החשמל, פתיחת הים לחיפושים נוספים, ניסיונות לקדם יצוא, הוצאת שימוע סולארי גדול, הקצאת משאבים (זעומים) לקידום תחבורה מונעת גז, והתמיכה הבלתי מסויגת שלו במתווה הגז. מבקריו, הן מקרב תומכי המתווה והן מקרב מתנגדיו, סבורים שהוא לא מתמקד מספיק ביצירת ביקושים במשק הישראלי, ושהוא מדבר יותר מדי, עד כדי גרימת נזקים בחו"ל כתוצאה מחוסר ניסיון עסקי. במגזר הגז היו רוצים לנסוע איתו לפגישות מכריעות, אך יודעים שהדבר יתפרש כשחיתות.

יותר מבשנה החולפת, כהונתו של שטייניץ תוגדר במהלך השנה הבאה. הסנטימנט הרווח הוא שמכרז הדגל שלו לפתיחת הים לחיפושים ייכשל, קודם כל בגלל הצפת השוק העולמי בגז זול בעקבות גילויים רבים וצניחת מחירי הנפט, וכן בגלל אי-ודאות גדולה בנוגע ליצוא, ובגלל מחדלים בקידום תשתיות שיגדילו את הצריכה הישראלית.

אנשי העסקים סבורים שעל שטייניץ לדאוג לערבויות מדינה שיאפשרו הנחה מהירה של תשתיות הולכה תת-ימיות ותשתיות חלוקה יבשתיות עד למפעלים. בצד השני ניצבים אלה הסבורים שהנחת תשתיות לאומיות היא תפקידה של המדינה. גם המבקר העיר שעל המדינה לסייע לזכייני החלוקה, שאחרת החיבור למפעלים ימשיך להתעכב. שטייניץ, מצדו, בחר במתווה של תמריצים למפעלים, שעד כה לא הוכח כיעיל במיוחד.

מהלכים נוספים שיתרחשו בשנה הבאה הם גיבוש תוכנית אב למשק החשמל ברשות החשמל, וקידום הרפורמה בחברת החשמל, אולי אף השלמתה. מהלך רביעי שצפוי להבשיל בקרוב הוא יציאה למימון קידוח לוויתן, שעל פי כל מביני הדבר הולכת לקרות. ובכל זאת נותרים ספקות: ללוויתן אין חוזים רבים, והנחות העבודה שלהם לביקושים במשק הישראלי נראות מנותקות מהמציאות, בהתחשב בהטמעה האיטית של הגז, בכך שגם מאגר כריש-תנין זקוק ללקוחות משמעותיים בישראל, ובאופציה המתרחבת לרכישת גז מונזל בזול ממדינות רחוקות.

אחד הדברים שהיו יכולים לסייע למשק החשמל המתחדש לפרוץ להיקפים גדולים, הוא אישור לחברת החשמל להקים מתקנים לחשמל מתחדש בישראל (ואולי אף ובחו"ל), כמוצא תעסוקתי לעובדי התחנות הפחמיות. מעמדם של העובדים מהווה היום חסם בפני השינוי ההכרחי במשק החשמל, ופתרון הבעיה יכול לחולל מהפכה. נכון לעכשיו שטייניץ בוחר לשעבד את משק החשמל לגז, אך אם ישנה כיוון, הוא יכול להיות חתום על מהפכה חשובה.

כתב: נתי יפת