זינוק קמעונאי

נחום ביתן, המחזיק בבעלות על רשת יינות ביתן יחד עם רעייתו נורית, הוא האיש שהימר ובגדול על רשת מגה שקרסה. בעוד שרשתות השיווק האחרות הסתפקו ברכישת מספר סניפים מועט של הרשת הקורסת, ביתן החליט לרכוש את רשת המרכולים העירונית "מגה בעיר" תמורת כ-300 מיליון שקל. הרכישה הפכה את רשת יינות ביתן לרשת השיווק השנייה בגודלה בישראל, עם פריסה של כ-190 סניפים ומחזור מכירות שנתי המוערך ב-5 מיליארד שקל. בכך השאירה יינות ביתן מאחור את רשת רמי לוי שיווק השקמה, שהייתה לרשת השיווק השלישית בגודלה אחרי מגה ורשמה עד אז את הצמיחה המשמעותית ביותר מבין רשתות השיווק.

עסקת מגה הביאה שוב את ביתן, איש עסקים המתרחק מהתקשורת, לקדמת הבמה, אם כי רגע אחריה הוא דאג לברוח שוב אל האנונימיות שהוא מבקש לשמור גם בהמשך.

את דרכו העסקית החל ביתן עם שחרורו מצה"ל, וזמן קצר אחרי שנואש מהעבודה במאפייה של אביו. עם גיסו הקים עסק לממכר המבורגרים, ובהמשך מכר את חלקו לשותף. לאחר מכן פתח באשקלון יחד עם אשתו נורית חנות יין, שנקראה "יינות ביתן" ועסקה בממכר יינות בסיטונאות. חנות היין הזאת הפכה בהמשך לסופרמרקט הראשון ברשת שתלך ותתפתח בעיקר באמצעות רכישות ובהשקעה של מאות מיליוני שקלים.

את הרכישה הגדולה ביותר עשה ביתן בסוף 2012, כשרכש את רשת מחסני כמעט חינם הציבורית לפי שווי של 350 מיליון שקל. היו שתהו כבר אז על מחיר העסקה הגבוה שדרש מביתן השקעה של 70 מיליון שקל נוספים בשיפוץ הסניפים. יש שיאמרו שהלהיטות של ביתן להתרחב הייתה כל כך גדולה עד שנכנע לעסקה גם כאשר היה חסר לו המימון הדרוש והוא לווה 50 מיליון שקל מהמוכרים, האחים עדי ורני צים. העסקה של מגה, שהתבצעה לפי שווי נמוך יותר, רק ממחישה את הכדאיות שבה בהשוואה לעסקאות אחרות שעשה ביתן.

עסקה משמעותית אחרת עשה ביתן כמה שנים קודם לכן, אז רכש את רשת יד יצחק ב-121 מיליון שקל. ואולם לאורך כל התפתחותו העסקית, ביצע ביתן רכישות של סופרמרקטים, לעתים בודדים ולעתים רשתות בנות שני סניפים בלבד.

חודשים ספורים אחרי הרכישה, ביתן עצמו מביע שביעות רצון גדולה ממנה וכך גם רעייתו שחששה תחילה מרכישתה של מגה והתנגדה לעסקה. רכישת מגה תרמה משמעותית לכוחה של יינות ביתן מול הקמעונאים, וביתן מנצל זאת כדי לשפר את התנאים המסחריים.

בניגוד לכל רכישותיו בעבר, ביתן נמנע לפי שעה מהסבת מותג הרשת "מגה בעיר" ל"יינות ביתן", והבידול מאפשר לו לגבות מחירים גבוהים יותר ברשת העירונית שרכש, תוך שהוא נהנה מרווח גולמי גבוה יותר. במסגרת הרכישה קלט ביתן את עובדי מגה וזו הפעם הראשונה שבה הוא נאלץ להתמודד עם ארגון עובדים מסודר על כל המשתמע מכך.

מגה קרסה ובירן וויסמן נעלמו

במשך עיקר שנות הפעילות העסקית של קבוצת אלון, איש העסקים ומי ששימש כיו"ר הקבוצה, דודי ויסמן, היה בפרונט. בעל השליטה שרגא בירן נשאר, לשמחתו של ויסמן, מאחורי הקלעים.

דווקא הנפילה של קבוצת אלון ורשת מגה בתוכה, הפכו את הקערה. ויסמן, שהיו לו יד ורגל במצב הכספי הקשה שאליו התגלגה הקבוצה, עזב אותה כשבירן החליט לדחוק אותו החוצה וליטול מידיו את ההגה. במובנים מסוימים, הדבר הזה שיחק לטובתו של ויסמן, כי ברגע הקריסה בירן עצמו נדחף, למורת רוחו, לחזית והוצג כמי שעל כתפיו מונח כישלונה של הקבוצה.

ניסיונותיו להטיל את הרפש על ויסמן צלחו באופן חלקי בלבד. וזאת, על רקע החלטתו שלא לקחת אחריות על החובות העצומים שרבצו על רשת מגה, החלטה שמשמעותה גלגול החובות לספקים ולעובדים, שלא היססו להפגין מול ביתו הפרטי.

מגה יצאה תחילה לתוכנית הבראה, אך בעלי הבית, ובראשם בירן וויסמן, לא עמדו מאחורי ההתחייבות להזרים לה כספים ובחרו להעביר את הרשת להקפאת הליכים.בסופה, היא נמכרה לרשת יינות ביתן, וסניפים רבים נמכרו עוד קודם לכן לרשתות שיווק אחרות. במקביל, איבד בירן את החברה האם, אלון רבוע כחול, וזו עברה לידיו של איש העסקים מוטי בן משה.

בירן הוא איש עסקים שהתדמית הציבורית מאוד חשובה לו. הוא מרבה להטיף לצדק חברתי ולחלוקת העושר. השנה התברר כי כאשר יישום הפילוסופיה הזאת קשור בקשר ישיר עם ההון הפרטי שלו, המילים נשארות ריקות מתוכן. בפועל, בירן בחר לברוח מאחריות ושמר היטב על כספו הפרטי.

בזמן שמגה קרסה, כשספקים נותרו עם חובות ואלפי עובדים הלכו הביתה ושנתם נדדה מחשש לפרנסתם, בירן נשאר מיליארדר ואף הצליח לרדת מהכותרות. אחרי הרעש התקשורתי הגדול, אף אחד לא בא אתו חשבון וכך לא עם ויסמן שמחפש את דרכו לחזור לקדמת הבמה העסקית במדינת ישראל.

כתבה: אילנית חיות