קריסת המנוף

קריסתה הסופית של אימפריית העסקים של אליעזר פישמן, הייתה אחד מן האירועים המרכזיים של עולם העסקים המקומי בשנת 2016. אליעזר פישמן ידע עליות ומורדות רבות בשוק ההון הישראלי ותמיד הצליח להיחלץ בעור שיניו מקריסה פיננסית. בשנת 2016 התברר כי ההישג המרכזי של אליעזר פישמן במהלך השנים היה כישרונו יוצא הדופן לבעוט בפחית הריקה במורד הדרך, קרי לדחות את הקץ ולא לרפא את עסקי הקבוצה ולגמול אותו ממינוף היתר.

דורות רבים של משקיעים בשוק ההון הישראלי גדלו על הקונספציה השגויה לפיה אליעזר פישמן - בניגוד לטייקונים אחרים - משלם וישלם את כל חובותיו. ראשיתה של האגדה השוק ההונית באשר למוסר התשלומים הגבוה של פישמן מצויה בתחילת שנות ה-80, עת בה קרסו קרנות הנאמנות בניהולו של פישמן, והוא ביצע מעשה חריג והביא כסף מן הבית על מנת למזער את נזקי המשקיעים.

האופן שבו התגבר פישמן על קטסטרופת הפיחות בלירה הטורקית במאי 2006, במסגרתה הפסיד על פי הערכות כ-400 מיליון דולר לאחר שהימר כמו אחרון הספקולנטים על שער המטבע בטורקיה באמצעות מימוש נכסים - דווקא הגדילה את המיתוס של פישמן כעוף החול. בדיעבד ניתן לומר כי התנהלותו של פישמן בפרשת ההימור בלירה הטורקית הייתה אמורה להרחיק משקיעים מעסקיו, שכן אלו יכלו לזהות בהימור על הלירה הטורקית תמרור אזהרה ענק באשר להתנהלותו העסקית. ואולם, חלקם הגדול של המשקיעים בחר להמשיך ולהעניק לפישמן קרדיט ולהתמקד במוסר התשלומים הגבוה ההיסטורי שלו.

קריסתה של האימפריה הפיננסית של פישמן הוכיחה בפעם המי יודע כמה כי על המשקיעים להתמקד אך ורק בניתוח איכות העסקים להם הם מלווים את כספם ולהתעמק בטיב הביטחונות כנגד חוב זה ולא ליחס משקל מהותי לניתוחי אישיות, ששוויים הכספי הוא כקליפת השום בעת משבר פיננסי. סמוך לקריסתו של פישמן התברר כי הוא גרר על גבו שנים ארוכות גיבנת של חובות לבנקים בשיעור מצטבר של כ-5 מיליארד שקל וכי השווי הנכסי הנקי שלו היה שלילי. נקודה זו, אשר לא הופיעה באף תשקיף ומידע ציבורי הנוגע לעסקיו של פישמן, מחזק את הדרישה מכל מי שמגייס חוב מן הציבור לנפק תעודת זהות בנקאית המלמדת על חוסנו הפיננסי.

העובדה שהנפגעים הגדולים מקריסת אימפריית העסקים של פישמן היו דווקא הבנקים הגדולים והמתוחכמים בישראל ולא מחזיקי איגרות החוב תרמה לכך שפישמן לא נתפס בציבוריות הישראלית כנבל התורן, אשר עשק את החסכונות והפנסיות של האלמנות והיתומים. העובדה שעיקר הקריסה של פישמן פגעה בבנקים ולא בציבור הרחב באופן ישיר העבירה מתחת לרדאר הציבורי באופן יחסי את אחד מסיפורי הקריסה העסקית הגדולים בכלכלה הישראלית.

פשיטת הרגל של פישמן חוללה סערה ציבורית קטנה יחסית לקריסה של טייקונים אחרים דוגמת נוחי דנקנר. פישמן היה במשך תקופה ארוכה דמות מרכזית בשוק ההון הישראלי ואולם אם היה עובר ברחובות העיר חיפה, מרבית הציבור הרחב לא הייתה מזהה אותו כאיש אשר ידו בכל. דנקנר בניגוד לפישמן הוא אייקון מוכר בציבוריות הישראלית ופניו מוכרות לכל תושב במדינה מדן ועד אילת. דנקנר זוהה עם עסקיה המרכזיים של קבוצת אי.די.בי ולפיכך כאשר עסקיו קרסו האפקט הציבורי שהיה לכך היה אדיר. ניתן לשער כי אילולא דנקנר קרס בסמיכות לפשיטת הרגל של פישמן, הדיון הציבורי בקריסתו של פישמן היה אינטנסיבי הרבה יותר ואולם דווקא קריסת נוחי דנקנר הסיטה את האש הציבורית מאליעזר פישמן ואפשרה קריסה שקטה יחסית של אימפרית פישמן.

כתב: יניב פגוט, האסטרטג הראשי של קבוצת איילון