מחסום בפני האוצר
אם יבקשו מיו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, לבחור רגע אחד בשנה החולפת - הוא יבחר כנראה שניים: אישור החוק להגבלת שכר הבכירים ואישור הטבות המס ליישובים בפריפריה. בשני המקרים עשתה ועדת הכספים את העבודה - וגיבשה הסדר שהיה שונה מהותית מזה שהכינה הממשלה. במקרה של שכר הבכירים התייצב בג"ץ לימין הוועדה והחליט שאין עילה להתערבותו. במקרה של הטבות המס לא הוגשה כלל עתירה.
הקדנציה הנוכחית של גפני בוועדה מזמנת לפוליטיקאי הוותיק (שיציין בשנה הבאה 30 שנה בכנסת) אתגרים גדולים במיוחד. התקציב הדו-שנתי, שאושר אף שגפני התנגד לו, מאיים להפוך את הוועדה בראשותו להרבה פחות רלבנטית מרגע אישור התקציב.
השינוי הראשון הוא בנוהלי אישור העברות תקציביות וכספים קואליציוניים. בעבר היו ההעברות נסגרות בחצי שעה. הח"כים היו מאשרים והדבר היחיד שעניין אותם היה אם יריביהם קיבלו משהו. אבל בעקבות פרשת פאינה קירשנבאום (שכיהנה כיו"רית בכנסת ה-18), כיום כל העברה שמבקשים האוצר או חברי כנסת חייבת לקבל אישור של היועצים המשפטיים ולעמוד בדרישות של שקיפות.
גפני הואשם בעיכוב העברות תקציביות בהיקף 14.3 מיליארד שקל בנימוק שהאוצר אינו מגיש את הבקשות בהתאם לנוהל. "אני עומד בין סתיו שפיר, שמטרטרת בשכל שצריך להחמיר, לרחל עזריה, שכל הזמן אומרת שצריך להקל", נוהג גפני להתלונן (שפיר אינה חברה בוועדה). באופן אישי גפני חושב שהנוהל מחמיר מדי עם משרדי הממשלה ומתכוון לשנות אותו, בתמיכת היועצת המשפטית של הוועדה.
באופן מסורתי נחשבה ועדת הכספים לגוף שמסוגל לגבש עמדה עצמאית מאוחדת, ללא קשר לחלוקה בין קואליציה לאופוזיציה. ההרכב הממלכתי והאחראי של הוועדה בעבר, עם חיים ג'ומס אורון ממרצ ורובי ריבלין מהליכוד, חיזק את עמדת המיקוח של גפני מול האוצר. ההרכב הנוכחי לעומת זאת, מאראל מרגלית דרך בצלאל סמוטריץ' ועד אורן חזן, משופע בחברי כנסת בעלי אג'נדה עצמאית, שלא לומר פופוליסטית, שמעוניינים לעתים להתנגח עם הקו הממלכתי של הוועדה. "אנחנו בדור אחר, דור של שקיפות", אומר גפני, "במשרד האוצר לא הפנימו את זה עדיין".
המתחים ומאבקי הכוח בין גפני לאגף התקציבים הגיעו השנה לשיאים חדשים. "גלובס" חשף למשל סיפור על פגישה שהייתה אמורה להתקיים בלשכתו של גפני, שאמיר לוי, הממונה על התקציבים, ואנשיו "הבריזו" ממנה בלי שטרחו להודיע על כך. המתח עולה מדי פעם גם מעל פני השטח - אין כמעט דיון שבו גפני אינו עוקץ את אנשי האוצר. באחד הדיונים האחרונים לא נשאר לוי חייב והתעקש לקבוע עם גפני מועד לפגישה בנוכחות המצלמות.
מבחינת גפני מדובר במאבק עקרוני על הבקרה והשליטה של הכנסת בתקציב ועל התחושה של יו"ר הוועדה שהוא שותף אמיתי לתהליך. באוצר, לעומת זאת, טוענים שמקור הלחץ של גפני הוא בתחושה שאגף התקציבים מנסה לעקוף אותו ולשכנע את נבחרי הציבור החרדים לעבוד ישירות מול האוצר, ללא שירותי התיווך של הח"כ מדגל התורה.
מעבר למחויבות הפוליטית שלו, הדבר החשוב ביותר לגפני הוא שמירה על התדמית של ח"כ לא-סקטוריאלי שדואג לכולם. "ועדת הכספים דואגת לכולם, פועלת בשביל כולם, בשביל כל דבר שהוא צודק ונכון" נוהג גפני לומר. אם יש משהו שמצליח לרגש את הפוליטיקאי המשופשף הזה זהו מעמד שבו כל חברי הוועדה נעמדים ומוחאים כפיים. השנה זה קרה פעמיים: בהטבות המס ובהגבלת השכר.
כתב: עמירם ברקת