מסיע המונים
כשל התחבורה הלאומי היה השנה לשיחת היום בכל הערוצים, ולרון חולדאי ראש עיריית תל אביב מגיע תואר "הראשון לזהות" את המשבר. הוא התכונן לקראתו הרבה לפני ששר התחבורה, ישראל כ"ץ, נשלח למשרד שנחשב לאפרורי, ותפס את הזדמנות הפז הפוליטית בשליטה על משאבי תחבורה לאומיים.
חולדאי הוא נבחר הציבור הישראלי הראשון שהבין כי תוספת כבישים תוסיף לגודש התנועה, ושבשביל נגישות וניידות, אוויר נקי ובטיחות בדרכים, צריך לשנות דברים מהיסוד. כך, כבר לפני למעלה מעשור תיקן תקנות, אישר תוכניות והפנה משאבים לפיתוח תחליפים מגוונים למכונית הפרטית.
את פירות חזונו הוא קטף השנה, כשהתחילה הקמת רשת הרכבות הקלות בגוש דן ואיימה להשבית את התנועה באזור. דמיינו את המצב אלמלא הדו-גלגליים, ממונעים ולא ממונעים, נהפכו לכלי רכב נפוץ, ולולא אוטובוסים והרכבת התקבלו כאמצעי מכובד לנסוע מהעיר ולתוכה כדי לעבוד. אם כולם היו באים ומסתובבים במכונית - היינו בצרות צרורות.
לפיכך, יוממי תל אביב חייבים לחולדאי את העובדה שהם נכנסים בזמן סביר העירה. תושבי תל אביב הרוויחו עוד משהו. את העובדה שהם יכולים, כמו בערים המשגשגות בעולם, להסתפק במכונית אחת למשפחה ולהשתמש בה רק בסופשבוע, על כל המשתמע מכך ליוקר המחיה. כמות הולכי רגל וכלי רכב שעוברת ברחובות ת"א בשבוע אחד, משתווה לתנועה העוברת בשנה שלמה בכל הכבישים בצפון הארץ גם יחד. ההשוואה מחדדת את הצבת שבתוכה לחוץ חולדאי: מצד אחד, כל שינוי בתחום שיפוטו ובפרט בתחבורה, משפיע יום יום על מיליוני ישראלים. מצד שני, סמכותו ותקציביו מוגבלים על ידי ממשלה שמשקיעה את רוב הכסף במקומות אחרים והצטרפה באיחור לחזונו לגבי סוף עידן המכונית הפרטית.
התפנית שחזה חולדאי ויישם, דחפה את המדינה כולה לעידן התחבורה המתקדמת. לפחות בתודעה, היום הכול כבר מבינים מה שחולדאי הבין מזמן. אבל בינתיים אנחנו בימי הביניים, תקופת מעבר שבה הכאוס שולט. אופניים חשמליים טסים ברחובות, אופנועים נוסעים וחונים בחופשיות על מדרכות והמכוניות משתלטות ותופסות עוד ועוד שטחי חניה ומצמצמות את תחום הדרך של הולכי הרגל, שמספרם גדל בגלל הצמיחה בשימוש בתחבורה ציבורית.
חולדאי, כמו כולם, מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - לעודד תחליפים, ובד בבד לא לפגוע בבעלי מכוניות. כך מהפכת התחבורה הפכה את הרחובות לאזורי מלחמה שבה נפגעים בעיקר חלשים: זקנים, חולים, ילדים ועניים, שאין להם מכוניות.
כל מהפכה זקוקה לנביא, למנהיג ולמוציא לפועל. הנביא בעל עוז ומכריז על שינוי כנגד לעגם השמרני של קטני האמונה, המנהיג מתכנן מדיניות ובורר סיכונים בתבונה, ועל המוציא לפועל לבצע מהלכים גם במחיר כבד ואישי. לפעמים שלושת התפקידים מתגלמים באדם אחד דגול, אמיץ, נבון וגם נחוש, ולפעמים יש לו רק אחת התכונות או שתיים, וחסרה לו השלישית.
כתבה: מירב מורן