פטרנליזם ליברלי הוא מונח שעומד בבסיס ספרם "Nudge" של שני כלכלנים אמריקאיים, ריכרד טלר (Richard Thaler) וקס סנשטיין (Cass R. Sunstein).

המונח מתייחס בעצם למבנה קבלת החלטות ומנסה להציע דרכים ליצירת מצב שבו אנשים יקבלו החלטה הנכונה. בספר הם מתארים דוגמאות מבהירות רבות לגבי הדינמיקה והשימוש לטוב ולרע בפטרנליזם ליבראלי.

מתי תסכימו לטיפול רפואי לא קונבנציונאלי

שוו בנפשכם מצב שבו מציעים לחולה לפתור בעייה באמצעות ניתוח ומספרים לו על התוצאות בשני הנוסחים הבאים:

1. 90% מהאנשים שעברו את הניתוח עדיין בריאים בחלוף 5 שנים מהמועד שעברו אותו.
   
2. 10% מהאנשים שעברו את הניתוח במשך 5 שנים מהיום שבו עברו את הניתוח.

שימו לב: התוצאה הסטאטיסטית של הניתוח היא אותה תוצאה בדיוק, ואילו ההענות של החולים תשתנה בשל אופן הצגת התוצאות.

דוגמא אחרת, ורלוונטית בימים אלו, היא בבחירת מועמדים. מועמד שהפתק שלו מונח במקום בולט בקלפי, יכול להשיג פער של 4% על פני מתחריו, רק בזכות המיקום.

סנשטיין וטלר מרבים לתת בספרם דוגמאות מבהירות, משעשעות ומפתיעות, אבל אני רוצה להתמקד בשוק הפנסיוני בישראל ולהעיר שחבל שהרגולטור בישראל לא קרא את הספר כשעסק במבנה הרפורמה בשוק הפנסיוני בישראל.

הרבה מהלכים נכונים וטובים נעשו ברפורמה הזו אבל בהיבט של האזרח הקטן הרפורמה עברה מפטרנליזם כמעט מוחלט לליברליזם כמעט מוחלט (לפחות כך יהיה כשתושלם הרפורמה של פנסיה בניהול עצמי, המקבילה ל- 401K האמריקאי).

אין בכוונתי חס וחלילה לרמוז שליברליזם רע בעיני. אני לפחות, ללא ספק, מעדיפה לחיות בסביבה שבה אני יכולה לעשות את השגיאות שלי ולא חייבת לשלם על השגיאות שעליהן החליט פוליטיקאי כזה או אחר, או פקיד ממשלתי כזה או אחר.

אבל יש משהו אטרקטיבי, בעקרונות של פטרנליזם ליברלי, בייחוד כשלא מעט משווקים משתמשים בו לתועלתם. לא יזיק שמישהו ישתמש בו לתועלת הציבור. ללכת עם ולהרגיש בלי. בסוף היום במנגנון פטרנליזם ליבראלי כל אחד רשאי ויכול ללכת בנתיב שלו, הרשות רק מכוונת לשביל המועדף.

מפטרנליזם מוחלט לליברליזם מוגזם

הרפורמה בשוק הפנסיוני העבירה את הציבור ממצב פטרנליסטי שבו מעורבותו בבחירת קופת הגמל הייתה זניחה לקיצוניות ההפוכה: מצב ליברלי לחלוטין שבו הוא חייב לבחור את קופת הגמל שלו. לכאורה מהלך מצוין.

הבעיה נוצרה משילוב של אירועים מספר:

1. קופות הגמל עברו מהדואפול של לאומי ופועלים לידים פרטיות ולזירה תחרותית.
   
2. אתר האינטרנט "גמל נט" שהאוצר בנה ככלי לסיוע בתהליך הבחירה וההתמצאות של האזרח נותן מידע השוואתי על הקופות השונות. האתר שם דגש על תשואה לטווח קצר, דבר שהופך תשואה זו לגורם מרכזי בבחירה בין הקופות. מציאות זו ליבתה במידה רבה את אש התחרות הספקולטיבית.
   
3. האירוע השלישי והדרמטי מכולם הוא קריסת השווקים הפיננסים, השפעתו אולי לא הייתה דרמטית אלמלא התזמון. הקריסה ארעה מיד אחרי שאנשים סיימו לעבור לקופת הגמל שהציגה את התשואה הטובה ביותר בשוק בועתי עולה. כמובן שהרפורמה בשוק האג"ח הקונצרני שחלה במקביל ובמידה מסוימת כפועל יוצא של תהליך הפרטת הגמל לא סייעה ליציבות המערכת במפולת הנוכחית.

שגר ושכח

צריך לשאוף למנגנונים שמשאירים את הבחירה בידי העמית-המשקיע, ועדיין חוסכים ממנו מפולות מהסוג שעבר עלינו באחרונה.

בארה"ב, התפתחו קרנות המותאמות לגיל. פידליטי אפילו הגדילו לעשות ונתנו להן את השם freedom funds שפירושו פחות או יותר בתרגום חופשי: "שגר ושכח". הקרן בנויה כך שפרופיל הסיכון שלה מותאם לשכבת גיל. ככל שאתה צעיר יותר, כך מרכיב המניות ואגרות החוב המסוכנות גבוה יותר, וככל שאתה מתקדם בגיל, מרכיב הסיכון בתיק קטן לפי כללים שנקבעו מראש.

ליברלי ופטרנליסטי

המכשיר בהחלט עונה להגדרה "ליברלי", כיוון שאפשר לבחור אם להשתמש במכשיר או לבנות לבד את הרכב הקופה, ואפשר כמובן גם לבחור בין מכשירים בעלי מנגנון דומה, מבית היוצר של "יצרנים" שונים.

המכשיר הוא פטרנליסטי בכך שהוא מכוון את הציבור שלא לחרוג מרמת סיכון סבירה לגילם. אולי אם הציבור בארץ היה יכול לבחור בתוכניות שכאלו לפני שנתיים שלוש, לא היינו צריכים לדבר על רשת ביטחון לבני 60+ או לבני 55+.

אולי אם הכלים הללו יועמדו לרשותנו בעתיד, לא תצטרך ממשלה עתידית לעסוק באריגת רשתות בעקבות המפולת הבאה.

אמצעי נוסף העומד לרשות הרגולטור הוא שידרוג ושיפור מערכת "גמל-נט" באופן שתתאים יותר לגישה המתבקשת לחיסכון לטווח ארוך. שני תיקונים שיכולים לסייע בקבלת החלטות נבונה:

1. במקום תשואה חודשית (הציצו בפסקת המבוא באתר) לתשואה מצטברת ב-12 חודשים אחרונים כברירת המחדל הראשונה או המומלצת להשוואה.
   
2. מיון ראשוני לא לפי תשואות ומדד אלפא אלא דווקא אולי לפי תשואות ומדד בטא, או תשואות ותנודתיות כמדד לסיכון.

כפי שפתחנו ואמרנו הארכיטקטורה של האפשרויות היא מפתח משמעותי להכוונת הבחירה שהציבור עושה.

הפינה החינוכית

במדינת ישראל 2009 תלמיד יכול לסיים (ולפי הקריטריונים הקיימים אף בהצלחה) את מערכת החינוך הממלכתית כשבידו ידע רב בתרבות ובמורשת ישראל, אבל הוא חסר אף את הכלים הבסיסיים ביותר שיסייעו לו לתכנון ודאגה לעתידו הכלכלי.

הוא אינו נחשף למונחים הבסיסים ביותר בכלכלה ואם לא ילך ללמוד מקצוע רלוונטי באוניברסיטה הוא כנראה יהיה כל חייו תלוי לחלוטין בבחירות ובאינטרסים הכלכליים של הגופים הפועלים בשוק ונתון לחסדיו של הרגולטור שכנראה ימשיך לזגזג בין עודף פטרנליזם לעודף ליברליזם בהתאם לתנודות בשוק ההון ולשיקולים פוליטיים ופופוליסטיים.