בינואר 2008 כולם היו במניות ובאגרות חוב קונצרניות וכולם הפסידו כסף. בינואר 2009 כולם עברו לפקדונות בבנק, קרנות כספיות וקרנות מק"מ ושוב כולם הפסידו כסף.

מפתה לטעון שהציבור יהיה תמיד במכשיר הלא נכון, מכיוון שמה שמנחה את השקעתו היא התשואה ההיסטורית. המכשיר הפיננסי שנתן את התשואה הטובה ביותר בחצי השנה שעברה או בשלושת החודשים שחלפו, יזכה ברוב המקרים בתחרות על דעת הקהל וכספו.

לפי תיאוריה זו, הראלי בשוק המניות צפוי להימשך עוד מספר חודשים משום שבעקבות "ההוכחה" שהשוק התאושש, יותר ויותר אנשים נמשכים להגדיל את הרכיב המנייתי ואת רכיב האג"ח הקונצרני בתיק, אף שהללו כבר מזמן לא זולים ולא אטרקטיביים כפי שהיו בינואר 2009.

קרנות המומנטום

יש מחקרים המראים שלאורך תקופות קצרות, מניות ומדדים שהציגו את הביצועים הטובים ביותר ששה עד שלושה חודשים לאחור, ימשיכו במגמה זו מספר חודשים קדימה. לעומת זאת, יש מחקרים המוכיחים שלאורך תקופות זמן ארוכות ובינוניות המכשירים הפיננסים ותיקי ההשקעות שהציגו את התשואה הטובה ביותר בטווח 3 עד 5 שנים אחורה, יציגו את הביצועים הכי פחות טובים בשנים הקרובות ויש גם מחקרים שמצביעים על ההפך - לגרועים ביותר יש הסיכוי להפוך פתאום למוצלחים ביותר.

מה המסקנה? לבחור את הקרנות עם הביצועים הגרועים ביותר בטווח של 3-5 שנים? כנראה שלא. נראה לי סביר יותר לבחור במי שלאורך זמן מכה את המדדים אבל רק במעט ובתנודתיות נמוכה, ולמרות מה שכתוב בעיתון - יש מנהלי תיקים שעושים זאת.

ישנה סבירות גבוהה יחסית שמי שמצליח לנהל כך את התיק, צבר ניסיון בניווט באפלה ואפילו נעשה טוב בזה ולכן אולי כדאי להיצמד אליו או לפסוע בעקבותיו.

במערת הקמח בעין גדי

הייתה תקופה בחיי שהדרכתי בבית ספר שדה עין גדי. כשהיינו לוקחים קבוצות לטיול במערת הקמח שבנחל פרצים היינו נותנים לאנשים ללכת כברת דרך במערה באפלה מוחלטת בלי פנסים ובלי נרות.

אין בזה כל סיכון היות שבדרך כלל הקרקע שם שטוחה לגמרי, קל ללכת ולהחזיק בקיר וההסתברות לתקלה כלשהיא נראתה לנו ולאחראיים עלינו באותה תקופה אפסית. בפעמים הראשונות שנאלצתי להתמודד איתו, הניווט באפלה היה לא פשוט.

הדבר הלך ונהיה קל יותר ככל שעשיתי זאת יותר פעמים, ועדיין בכל פעם הייתי צריכה להתמודד עם שינויים בתוואי הדרך, באופי הקבוצה שהדרכתי ועם הפתעות כמו התמוטטות גוש עפר גדול במקום שלא ציפיתי לו. החזרה על הטיול הקנתה לי אינטואיציות שלא היו לי קודם, ובכל פעם התמודדתי באופן שקול יותר עם ההפתעות החדשות.

בשוק ההון ההסתברות לתקלה אינה אפסית ומי שמנהל כסף, במידה רבה דומה למי שמנווט את דרכו באפלה: למרות שלכולנו עיניים פקוחות והמסך שלפנינו מואר ומרצד, אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות מה מחכה מחר בבוקר, לאיזה התפתחות בשווקים הפיננסים יגרום הנאום של נתניהו ומה יעשה השוק בתגובה לתגובת וושינגטון לנאום, מה המשמעות של ניצחון אחמדיניג'אד בבחירות באירן ואילו שפנים חדשים ישלפו בנק ישראל או האוצר מהכובע.

בדומה למערת הקמח, יש בשוק ההון מנהלי תיקים ותיקים שמנווטים טוב יותר באפלה. יש גם בשוק ההון קירות שאנחנו יכולים להיאחז בהם ולנווט לאורכם כמו למשל החזקת אג"ח ממשלתי לפדיון. אבל כמו במערת הקמח ההיאחזות בקיר עשויה להאריך את המסלול ולאו דווקא מביאה לאופטימיזציה בדרך, למרות שהיא מקטינה את הסיכון.

מטקבק יקר,

לך ולכל הטוקבקיסטים, רגע לפני שאתם מתלהמים ומוציאים דין רודף על תעשיית ניהול הכסף, חשבו על תפקיד הציבור במשוואה ועל העובדה שלא ניתן למכור מוצר שאין לו ביקוש.

כשהגופים הפיננסים פרסמו קרנות כספיות בסוף 2008 כשבדיעבד נראה שהיה נכון יותר לפרסם קרנות מניתיות, הם עשו זאת כיוון שזה המוצר שהיה לו ביקוש. לרובם היו קרנות מניתיות והם אפילו מרוויחים הרבה יותר כסף על קרנות מניתיות אבל בשלהי 2008 יכלו הגופים הפיננסים לבזבז מיליונים על פרסום קרנות מניתיות ואף אחד לא היה קונה. לעומת זאת הקרנות הכספיות גייסו 28 מיליארד.

אז מה נכון עבור מנהל הסופרמרקט הפיננסי? לשים על המדף הקדמי בגובה העיניים ירקות אורגניים או במבה, קרנות כספיות או קרן יתר? גם שאר המוצרים נמצאים בחנות אבל לעולם יובלט המוצר שרוב הלקוחות מחפשים ולא למוצר שיותר "נכון" לו לקנות.

אלה אלקלעי היא סמנכ"ל פיתוח עסקי באי.בי.אי בית השקעות ועל כן עשוי להיות לה או לאי.בי.אי עניין אישי באמור במאמר זה. אין באמור כדי להחליף ייעוץ השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם