בהיבטי חיים רבים יש לנו חופש מוחלט להיכשל: אוכל, עישון, אלכוהול, השקעות, הרשימה לא קצרה. חוקרים שונים ניסו להבין למה במקרים רבים, רובנו, קמים כל בוקר ומנצלים מחדש את החופש המוחלט להיכשל.

מעניין מאד הפער בין המשקל של האירועים בטווח הקצר להשפעתם בטווח הארוך. כוחה של עוגת שוקולד ברגע זה גדול מתוספת הקילוגרמים המיותרים בעוד חודש, על אף שאלו חשובים יותר מהעוגה.

ואם נחזור מהדוגמה לעולמנו הקונקרטי: היום, הבורסה רותחת אז מגדילים את הרכיב הספקולטיבי בתיק אבל מהשבוע הבא נחזור להחלטות ההשקעה המקוריות שלנו. קשה לעמוד בפני פיתויים בטווח הקצר. המחקר המודרני בתחום, המציג עדויות פיזיולוגיות משמעותיות לגבי הקשר בין האזור במוח המעורב בתהליך החשיבה לבין ההחלטה שמתקבלת, מרתק אולם לא בכך עניינו של מאמר זה.

אני רציתי להתייחס לאבולוציה המזורזת של המערכת הפנסיונית בשלוש השנים האחרונות ולקרוא לרגולטור להשלים את התהליך אליו הוא מכוון ובמקביל להפנות משאבים להקניית השכלה פיננסית בסיסית לכל בוגר תיכון במדינת ישראל.

ואלו תולדות...

פרק א': החופש הגדול

פעם, לפני הרבה הרבה שנים כמעט אף אחד לא הטריד את עצמו בגין קופת הגמל שלו או קרן הפנסיה. וגם אם כשהגענו לשם זה לא היה מזהיר, לפחות ב- 65 השנים שקדמו לכך, לא נאלצנו להטריד את מוחנו ולהקדיש לכך יותר מדי מחשבה. עולם הפנסיה היה עולם פטרנליסטי ודרגות החופש של הפרט בו היו קטנות.

בוקר אחד קם הרגולטור ומסיבות רבות (רובן מאוד טובות וצודקות) החליט שהציבור צריך להחליט לבד. די לפטרנליזם! יחי המלך החדש! ליברליזם מוחלט. וכך מצא את עצמו הציבור חופשי ומאושר.

רצה הגורל וימי הרפורמה הגדולה היו ימי גאות. איזו חגיגה - גם להחליט לבד וגם לנצל את את ההחלטה במוצרים שניתן להתעשר מהם. העיתונים דיווחו חדשות לבקרים על העליות החדות והרווחים האדירים.

הרפורמאטור הגדול שגדל ולמד בארץ ידע שרוב הציבור לא למד ולו שעה אחת קלה על כלכלה ולכן בנה בעבורו מערכת שתסייע לו בתהליך קבלת ההחלטות הרי היא מערכת הגמל נט.

ומכיוון שהנושא מורכב וקבלת ההחלטות בו מסובכת, החליט מי שהחליט שכדאי לפשט את המערכת ולהתמקד בתשואה. וכך בשנות הגאות הגדולה זכו האזרחים בחופש המוחלט להיכשל ולהעביר חלקים ניכרים מהחיסכון הפנסיוני לנכסים בסיכון גבוה בעידוד ובהכוונה של הראפורמטור הגדול. אמנם תקופה מסוימת הניבו ההחלטות הללו תשואה מרשימה אבל או אז בא המשבר הגדול ואיתו ההפסד הגדול.

פרק ב' הלכה הספונטניות

הרגולטור הבין את הבעיתיות בכך שהציבור פועל מהבטן ולא מהראש ולכן החליט להוציא את הספונטניות מתהליך קבלת ההחלטות, והכריז שכל החלטה לגבי שינוי אפיק השקעה, תמומש כעבור 20 ימי עסקים.

הכל עדיין מותר, אתם עדיין מקבלים את ההחלטות, המערכת עדיין ליבראלית אבל כדאי שתישנו על זה, כדאי שתנטרלו את הספונטניות ותעבירו את הפיקוד למח האנליטי.

הגבלת יכולת העברת הקופה ל 20 ימי עסקים יוצרת את האפקט הזה לתהליך קבלת ההחלטות.

מרבית הציבור הרוויח מההגבלה שלושה דברים:
ראשית, הכריחו אותו לקבל החלטה שקולה יותר לגבי ניהול קופת הגמל שלו, שנית, כי הרבה אנשים זכו בהטבות מופלגות בתהליך השימור ושלישית, כי הגיוסים המאסיביים למערכות השימור יצרו מקומות עבודה במערכת הפיננסית בתקופה שבמרבית האפיקים האחרים רק פיטרו עובדים.

מנגד, יש לקחת בחשבון שבפועל 20 ימי ההעברה מאפשרים ללקוח להתבלבל לחלוטין מרוב הנתונים ורעש הרקע שבית ההשקעות הננטש מיצר. הפרק הבא בא לטפל בדיוק בבעיה זו.

פרק ג' מבט צופה פני עתיד

השלב הבא ברפורמה, אימוץ המודל הצ'יליאני, בא לתת פיתרון לכשל נפוץ אחר במערכת קבלת ההחלטות האנושית. לרובנו יש בעיה בקבלת החלטות כשהנושא מסובך מידי והפתרון הנפוץ הוא לדחות את ההתמודדות למחר: מחר אחליט אם למלא את "כרטיס אדי" שקיבלתי עם חידוש רישיון הנהיגה, מחר אחליט על הרכב קופת הגמל שמתאים לי כללי, סולידי, ספקולטיבי.

והיום? היום אשאר עם ברירת המחדל הייתה לי קופה בבנק הפועלים, היא עברה לפריזמה, היא עברה לפסגות מה ההבדל ביניהם? מי מנהל לי את הכסף? החודש היה רע אבל לפני חודשים הן דווקא בלטו לטובה אז נחכה קצת, נראה מה יקרה ואז נחליט.
במצבים כאלו הרבה פעמים "מחר" אף פעם לא מגיע.

במרבית המדינות שבהן ברירת המחדל הינה שהציבור אינו תורם את אבריו לרפואה אחרי מותו אלא אם אישר שרצונו לתרום, שיעור האנשים שממלאים "כרטיס אדי" קטן מ 20% מהאוכלוסיה. במדינות בהן ברירת המחדל הפוכה, קרוב ל- 100% מהאוכלוסייה תורמים.

כשיש מאות אלטרנטיבות לניהול הגמל בקומבינציות שונות של מנהלים ("היצרנים" בעגה של פוסט הרפורמה), מסלולים, דמי ניהול ופרמטרים נוספים שכדאי לקחת בחשבון על מנת לקבל החלטה שקול, אנשים מעדיפים להחליט מחר ובינתיים להישאר עם ברירת המחדל.

המודל הצ'יליאני, שאליו מכוון האוצר, נותן מענה לבעיה שהצגנו כאן בהפשטה, בשני היבטים:

1. הוא מגביל את מספר האלטרנטיבות שיש לבחור ביניהן ובכך מפשט מאוד ומקל על תהליך קבלת ההחלטות.
   
   
2. הוא קובע ברירות מחדל חדשות העושות את ההתאמה הנדרשת בין גיל החוסך לבין רמת הסיכון הסבירה לתיק הפנסיוני שלו.

הרגולטור לא נסוג חזרה למערכת פטרנליסטית, הוא שומר על זכות האזרח להחליט ועל הליברליות של השווקים אבל הפעם החופש שהוא נותן לאזרח הוא לא החופש המוחלט להיכשל אלא חופש עם גלגלי עזר שהאזרח יכול לוותר עליהם כשהוא מרגיש שהוא מספיק יציב.

ועם כל הכבוד לצורך של הסלב התורן ממונית הכסף לגמור את החודש, האם לא הגיע הזמן להוציא כמה מיליוני שקלים על בניית תוכנית להקניית השכלה פיננסית בסיסית לכל בוגר תיכון במדינת ישראל במקום להוציא כמה עשרות מיליוני שקלים על פרסומת רדודה בטלוויזיה?