אחד הדברים שאהבתי בספרו של תומס פרידמן "חם שטוח וצפוף" זה את המסר שכדאי להשקיע באיכות הסביבה, בהקטנת פליטות הפחמן, בממשל תאגידי, לא רק בשביל עתיד טוב יותר אלא בשביל הווה טוב יותר, בשביל להרוויח כסף.

אלו כבר לא תחומים שהם מעניינם של מחבקי עצים ויפי נפש, אלא תחומים שצריכים לעניין כל משקיע וכל איש עסקים מכיוון שהם רווחיים.

מה יום מיומו? מדוע בעבר זה עניין קומץ אנשים שנבהלו מאל גור והיום זה צריך לעניין את כולם? כמו במקרים רבים, אין תשובה אחת לשאלה זו אלא הבשלה של מספר תהליכים.

התפתחות הטכנולוגיה

תחשבו מה קרה בעשרים השנים האחרונות למערכות המחשב למחיריהם, ולמגוון האפליקציות להן הם משמשים כמו גם לתחום התקשורת ובייחוד התקשורת הניידת.

מדינות כמו גרמניה, דנמרק, ספרד השקיעו ב- 15 השנים האחרונות משאבים אדירים בפיתוח אנרגיות מתחדשות בעיקר שמש ורוח - שנתנו לתעשייה את הבסיס לקפיצת המדרגה.

אם תרצו מדינות אלו הביאו את מערכות האנרגיה המתחדשת לשלב הדוס ועכשיו צריך לחכות ולראות מהיכן יגיעו ה"חלונות" שיאפשרו את פריצת הדרך האמיתית. תהליך דומה עשתה טויוטה בתחום המכוניות ההיברידיות, חברות שונות בתחום קליטת CO2 והפקת אנרגיה מאצות, אחרות בתחום שימוש בביוטכנולוגיה לייצור ביוכימי של דלקים ומולקולות אחרות, וחברות נספות בתחום ניהול חכם של רשתות חשמל ובנייה מבודדת.

התפתחות הרגולציה

היו מודלים שונים להתפתחות הרגולציה במקומות שונים בעולם. יש למשל רגולטורים במקומות מוזרים בעולם שבהם יש ראיה לטווח ארוך ויכולת לתכנן תהליכים כמו בגרמניה למשל. שם זיהו צורך מתהווה, הבינו שיש במדינה תשתית ייצור רלוונטית והיו מוכן להשקיע את המשאבים הנדרשים לפיתוח תעשייה שהיום מעסיקה כ- 250,000 איש ומקנה למפעלים הגרמניים בתחום יתרון משמעותי בתחרות הגלובלית המתהווה.

כבר הרבה שנים מופנים תקציבים במקומות רבים בעולם לפיתוח תחליפי נפט ופחם ולהגברת החיסכון באנרגיה. אחד הדברים שהשתנו הוא היכולת לשלב תהליכים והנכונות לקבוע תקנים מאתגרים. אחד המהלכים המרשימים בהיבט זה הוא למשל ההחלטה של הממשל האמריקני לקצץ את ההוצאה הפדרלית על אנרגיה מחד, ומאידך להזרים 100 מיליארד $ לשיפור היעילות האנרגטית של מבני ציבור באמריקה.

האמריקנים מכתיבים קיצוץ וחיסכון אבל גם נותנים את הכלים לעמוד ביעד מדינה מוזרה. אחת הדוגמאות שהרשימו אותי בספרו של פרידמן הינה הדחיפה שהגיע דווקא מהצבא האמריקאי בעיראק להתייעלות אנרגטית, אין לטעות, התמריץ לא נבע חס וחלילה מהצורך לחסוך בתקציב הביטחון. הגנרלים האמריקנים בעיראק היו צריכים להתמודד עם הנטייה הלא מוסברת של התושבים המקומיים לראות במיכליות הדלק של הצבא שהיו בדרכן להזין את המזגנים בבסיסים האמריקנים, יעד מועדף לפיצוץ. הצורך להקטין את התנועה של השיירות הצבאיות בכלל ושל מיכליות דלק בפרט תרמו לפיתוח זריז של טכנולוגיות חלופיות של איטום ובידוד.

בשורה התחתונה, לא משנה מה הסיבה העובדה היא שתקציבים ממשלתיים גדלים והולכים מופנים לתחום והביקוש לטכנולוגיות ויישומי קלין טק גדל.

שילוב בין טכנולוגיה לרגולציה למימון

על אף שחברת חשמל הינה חברה ממשלתית האינטרס הבסיסי שלה, כמו של כל חברה, הוא שתרכשו את המוצר שלה. האינטרס הציבורי הוא כמובן שתצרכו פחות חשמל. איך משלבים בין השניים? יש מקומות בעולם שבהם חשבו על הפטנט הבא ככל שחברת החשמל תייעל את הרשת ותעודד את הצרכנים לצרוך פחות כך יותר לה להעלות תעריפים ובשורה התחתונה היא תרוויח יותר. והצרכנים?

התיאוריה אומרת שהחשבון של כל צרכן כמעט לא צריך להשתנות כיוון שאף כי הוא משלם יותר הוא צורך פחות כך שתשלום החשמל החודשי שלו נשאר דומה למצבו טרום השינוי. למרות שבמקומותינו הרפורמה הזו לא אומצה יש מקומות בעולם שמסתכלים כבר בעניין רב בשלב הבא של ההתפתחות. אולם השלב הבא תלוי לא מעט בהתפתחות מקבילה של הטכנולוגיה והרגולציה ביחד.

נניח שהטכנולוגיה מאפשרת שכל מכשירי החשמל בבית יהיו מחוברים למחשב מרכזי ששולט במועדי הפעלתם ובמקביל נניח שפיזרתם בבית חיישנים שיודעים מתי יש מישהו בחדר כלשהוא וצריך לדאוג לתאורה או לוויסות האקלים, מתי דוד השמש חימם מספיק את המים ומתי צריך תגבור. אם באמת רוצים שטכנולוגיה כזו תביא תועלת כלכלית הרי שמשק החשמל צריך להתנהל כשוק כך שמחיר החשמל בכל נקודת זמן נקבע על פי רמות הביקוש וההיצע. שילוב של הטכנולוגיה לרגולציה למימון יכול להביא לחסכון אדיר.

פרידמן מצטט כתבה שפורסמה ברשת MSNBC ב 26.11.2007 בעקבות השלמת ניסוי של ה Pacific Northwest National Laboratory בחצי האי אולימפיק במדינת וושינגטון " ...אם בסופו של דבר יאומצו המכשירים חוסכי האנרגיה בכל רחבי המדינה, הם יכולים להיתרגם לחיסכון של כ 70 מיליארד דולרים בבניית תחנות כוח חדשות ובעלויות ביזור החשמל על פני 20 שנה". אין ספק שהאינטרס הכלכלי קיים, השיטה קיימת, הטכנולוגיה בהבשלה ומה שנותר הוא לרגולציה לעשות את המהלך הנכון על לוח הכלים על מנת שתתקבל התוצאה הרצויה.

ההשקעה כיום בקלין טק משולה להשקעה בביוטכנולוגיה או בטכנולוגיות מחשוב בשנות השמונים. נכון, יש מעט חברות כמו אמג'ן מחד ומיקרוסופט מאידך ששרדו מאז ועד היום והניבו למשקיעים שדבקו בהן תשואה של 60,000% אבל בדרך היו הרבה השקעות מוצלחות גם אם לא עד כדי כך מוצלחות. בשלבים הראשונים של התפתחות התעשייה, כשעדיין לא ניתן היה לברור את המוץ מהתבן וגם בשלבי הקונסולידציה היו הרבה משקיעים שהרוויחו מהתפתחות התעשייה.

במישור הלאומי אולי קצת מאוחר מידי להיזכר שבדרך כלל אין ארוחות חינם ואין ואקום בטבע. אחרי שהובלנו בתחום התרמו סולארי עם הפטנט המופלא של דודי השמש איבדנו את ההובלה בתחום הפוטו וולטאי למדינות חסרות שמש אבל עם נכונות להשקיע. יכול להיות שיש לנו עדיין יתרון תחרותי מסוים בתחום החקלאות המתועשת, מערכות טיהור מים, התפלה, חיסכון במים, רפואה, אבל גם בתחומים אלו היתרון היחסי שפותח כאן הולך ופוחת ככל שהמשאבים במשק מופנים לערוצים אחרים בעוד התחרות בחו"ל הולכת וגוברת עם הגידול בביקושים הגלובליים.

במישור של המשקיעים, לעומת זאת אולי קצת מוקדם. אולי צריך לחכות שימציאו את "חלונות" לפני שיכנסו לשוק. עם זאת, יש לא מעט חברות לא מאוד קטנות ומאוד מעניינות שניתן לבחון בהן השקעה כבר כיום.

מאיר אסרס ממחלקת המחקר של בית ההשקעות IBI, בחן מספר רעיונות השקעה שקיבלנו באדיבות האנליסט הסביבתי אלעד קוק כך לדוגמא חברת קומוורג' (סימול: COMV, שווי שוק כ- 240 מליון דולר ) העוסקת בייצור ושיווק מוצרים לאספקת פתרונות לניהול הביקוש והצריכה של תשתיות אנרגיה. או חברת Kingspam שהינה חברה אירית שפועלת במגוון רחב של פתרונות סביבתיים וטכנולוגיות בנייה לחסכון באנרגיה. החברה נסחרת בבורסה בלונדון (סימול: KSP.L, שווי שוק כ- 780 מליון אירו).

גם בשוק המקומי ניתן לייצר חשיפה לתחום באמצעות השקעה בחברות נסחרות כמו אורמת ואבוג'ן ואולי כדאי להזכיר גם את ארד טכנולוגיות וחברות ההתפלה, סולל, לוז, Sunday, Solar power ואחרות למרות שההשקעה בהן צריכה להיות עקיפה כי הן עדיין לא סחירות.