שני דברים קרו לי בשבוע האחרון – נפגשנו פעם נוספת עם מנכ"ל חברת ארד וחשבתי, על אף שלא סיימנו את האנליזה המסודרת, שזו חברה מעניינת מאוד ובמקביל שבו להרגיז אותי עם הפרסומת של ישראל מתייבשת שוב.

שוב מבזבזים לטעמי מיליונים מתקציב המדינה, שוב מזכירים לי שהעור שלי יבש וששכחתי לקנות קרם לחות, שוב מנקודת מבטי, מציקים לאזרח הקטן במקום לטפל בבעיה. ריכזתי להלן קבוצה של נתוני טריוויה על משק המים המקומי והגלובלי שלדעתי הם מרתקים, גם על מנת לחשוב מה אולי אפשר לעשות אחרת ובעיקר כבסיס לתיאוריית השקעה. מי שלא סובל (כמוני) ממקסם של טריוויה ומחפש רק את השורה התחתונה מוזמן לדלג לסוף.

לאחד מכל שמונה בני אדם בעולם אין גישה למים נקיים. ל- 46% מתושבי העולם אין חיבור של מים לביתם. צריכת המים הביתית הממוצעת בישראל עומדת על כ – 165 ליטרים לנפש ביום! כשסבא שלי היה ילד בירושלים המים היו מגיעים מבור המים בחצר.

מערכת אספקת המים של מקורות מספקת כ - 1.5 מיליארד מ"ק מים לשנה, המהווים
כ-70% מכלל אספקת המים במדינת ישראל. בשנת 2007 סופקו על ידי החברה כ- 1,100 מלמ"ק מים שפירים, כ - 120 מלמ"ק מים מליחים וכ - 230 מלמ"ק מי קולחים.

מתוך 705 מליון מ"ק אשר סופקו לחקלאות, 230 מליון מ"ק הינם מי קולחים ו- 127 מליון מים מליחים. מתוך 79 מליון מ"ק לתעשייה, סופקו 1.6מליון מ"ק מים מליחים.

כ - 1,000 מלמ"ק הם מים המופקים מקידוחים (1,042 קידוחים) ויתרת המים שמספקת מקורות מגיעים: ממי הכנרת, אקוויפר ההר ואקוויפר החוף, מי ים מותפלים ומים מליחים מותפלים. אספקת המים מתבצעת באמצעות כ - 10,500 ק"מ של קווים, כ - 750 בריכות
ו- 91 מאגרים.

כיום מופעלים בארץ 3 מתקני התפלה עיקריים בתפוקה כוללת של כ – 250 מלמ"ק בשנה. השאיפה כיום היא להגדיל את התפוקה של מים מותפלים לרמה של כ – 750 מלמ"ק בשנה עד 2020.

ביחס לעשור הקודם, חל גידול של כ- 23.3% בצריכה הכללית של המים. הגידול המשמעותי ביותר היה בצריכה הביתי – גידול של כ- 95% בעוד שהצריכה התעשייתית גדלה ב- 4.3% בלבד ואילו הצריכה החקלאית קטנה ב- 9.4% עקב הקיצוץ בהקצבות המים לחקלאות.

להשקיע על מנת לחסוך

ממוצע הגשם השנתי באזור ת"א הינו 566 מ"מ בשנה. תחשבו כמה כסף הושקע בבניית תשתיות המאפשרות להזרים את כל המים האלו לים. תחשבו כמה כסף מושקע בכל שנה בניסיון למנוע שלוליות, והצפות ולהמשיך ולהזרים את כל המים האלו לים. תחשבו על נחל איילון וכמה כסף הושקע על מנת לשמור שהוא לא יציף את נתיבי איילון ויזרים בכל שנה את כל המים הנקווים אליו מהשפלה הפנימית והרי ירושלים אל הים. ואחר כך תחשבו כמה כסף מוציאים על לשכנע אותנו לסגור את הברז כשאנחנו מצחצחים שיניים ושעדיף להשאיר את המכונית מאובקת ולהתקלח דקה פחות בכל יום. זה לא שלא דיברו על האפשרות לחייב את כל תושבי גוש דן להתקין מרזבים לאסוף את מי הנגר ולהזרים אותם לבורות שיקוע שיעשירו את מי התהום. זה לא שלא חשבו על האפשרות שמבני מסחר כמו מבנה איקאה הישן והחדש, המחסנים בחולון, בילו וכו' אשר נבנו על אגני החלחול, יתקינו מרזבים, יאספו משטחי גגות הענק שלהם את מי הגשם ויוסיפו אותם למי התהום. דיברו אבל לא עשו.

על פי ה- National Geographic בטוקיו בירת יפן, בה חיים למעלה מ- 20 מליון תושבים, שיעור הדליפה מהצנרת העירונית עומד על 3.6%. אין לי מושג איך הם עושים את זה אבל יש לי מושג מה אנחנו לא עושים. בישראל יש חברה ותיקה בשם ארד המייצרת מזה שנים רבות מדי מים. עם התפתחות הטכנולוגיה עברה החברה לייצור AMR = Automated Meter Reading. נכון שמד המים חוסך את העלות של האיש שמסתובב בעיר ובכפר ורושם את הקריאה של שעון המים. אבל זה כמובן לא הערך המוסף החשוב. היכולת בכל נקודת זמן וברמת דיוק גבוהה לקרוא כמה מים עברו בצינור יכולה לעזור לנו להתקרב (למרות שכנראה אף פעם לא נגיע) לשיעור הדליפה של הצנרת של טוקיו. מה היה קורה אם ממשלת ישראל הייתה בוחרת לתת הטבה לכל המועצות והעיריות המתקינות AMR ומקטינות בזכות זאת את שעור הדליפה בצנרת, איזה היקף מתקציב הסובסידיה על מחירי המים היה מהלך שכזה חוסך? מה היה קורה לכושר התחרות הגלובלי של חברה כמו ארד (ואולי מתחרות שהיו קמות עקב התחרות והתמריצים) אם היא הייתה יכולה לשכלל את המוצר על הקהל הביתי ולהציג ROI של פרויקטים מרובים לאורך זמן.

השורה התחתונה

מילת אזהרה - העובדה שלא סימנו את האנליזה המסודרת משמעה בעיקר שהתלהבנו מהסיפור אבל לא בחנו עד הסוף את הסיכונים ומתוך כך את כדאיות ההשקעה.

ארד אמנם עושה כמה פרויקטים חשובים בארץ אבל היא מעניינת בעיקר בגלל פעילותה בחו"ל ופוטנציאל הצמיחה בחו"ל. בארה"ב יש 13 מליון מבנים ומתקנים ללא מוני מים המהווים פוטנציאל שוק של 2 מיליארד $. בארה"ב רק 30% מהשוק עבר ל- AMR מה שמייצר פוטנציאל שוק נוסף בהיקף של כ – 6.5 מיליארד $. מחירי המים בארה"ב עולים בהדרגה בשנים האחרונות ובשנה האחרונה עלו בכ – 9% אל מול השנה הקודמת. כך שהתמריץ להתקנת מדי מים יעילים גדל משמעותית. ארד למי שתהה רכשה חברה אמריקאית, מטקסס המרכזת את כל פעילות החברה בארה"ב. בנוסף יש לה פעילות בספרד (שוב באמצעות רכישה), אנגליה והודו ומכרזים פתוחים בלא מעט אזורים נוספים. למי שאוהב את הסיפור אבל לא רוצה לקנות כחול לבן במכפיל 12 ועם תשואה של 60% מתחילת השנה יכול להסתכל על החברה המובילה בתחום בשוק האמריקאי Badger Meter (BMI) בשווי שוק של כ- 600 מליון $ תשואה של כ – 5% מתחילת השנה ומכפיל 24.